אהוד דרור

אהוד דרור
1942 -2018

 אהוד דרור

אהוד נולד במאי 1942 בקיבוץ בית הערבה שבצפון ים המלח, אחד הילדים הראשונים בקיבוץ המבודד שהוקם כשלוש שנים קודם לכן. על פי האגדה המשפחתית כאשר נולד אמרו הרופאים בהדסה להוריו: “התינוק לא ישרוד בבית הערבה. זה לא מקום לגדל בו ילדים”. ואכן באותם ימים נמדדה באזור ים המלח טמפרטורת שיא של 52 מעלות, לא משהו שאמור לעצור את המפעל הציוני.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, פונה קיבוץ בית הערבה. הנשים והילדים הועברו לשפיים והגברים לסדום. ב1949 חברי בית הערבה, ובהם אהרון ורחל, הוריו של אהוד, הקימו את כברי. מאחר שלא היו ילדים נוספים בגילו, לא למד אהוד בבית הספר ובילה את מרבית זמנו בגידול חמורים וסוסים, ברכיבה בשדות ובהבאת מיכל (אבן נור/רמות) לכברי מן האוטובוס שהחזיר אותה מבית הספר בעברון . בהמשך הצטרף אהוד לכיתת נבטים לצד ילדים נקלטים מעליית הנוער, ועימם סיים את שנות הלימוד בבית הספר.

עם תום כיתה י”ב אושר להיות חבר בקיבוץ והתגייס לצה”ל לסיירת הצנחנים, יחידה שאליה רצה מאד להגיע, ואליה אף חזר כמפקד צוות לאחר קורס קצינים. לאחר השחרור מהצבא חזר לקיבוץ לעבוד בענף הבננות וכעבור זמן קצר נבחר למרכז הענף. שנה לאחר תום השירות הצבאי פגש בקיבוץ את מיכל, ובשנת 1966 התחתנו. ב1967 פרצה מלחמת ששת הימים אהוד נלחם בירושלים והשתתף בכיבוש העיר המזרחית. בסיום המלחמה ירד עם יחידתו ועם אביו לבית הערבה, ושיתף את חיילי הפלוגה בסיפורו של היישוב.

אחרי המלחמה נשלח אהוד לקורס מרכזי משק, ואחריו הדריך כחצי שנה בהיאחזות נח”ל קליה .  ב-1969 נבחר למרכז משק. בשנה זו נולדה בתו הבכורה נטע. ב-1973 נולד אסף, ובהיותו בן ארבעה חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים. אהוד נלחם בתעלת סואץ ובמבואות איסמעיליה, ולאחר המלחמה שהה עוד חצי שנה באזור התעלה, לפני שחזר הביתה.

כשחזר לכברי, לאחר המלחמה, החל לעבוד במטע האבוקדו ולאחר מכן במועצת הפירות כמנהל הארצי של ענף האבוקדו. בשנת 1977 נולד חגי. כעבור שלוש שנים נבחר אהוד לתפקיד מזכיר בכברי . בשנת 1983 יצא אהוד עם מיכל והילדים לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובו מארצות הברית חזר אהוד לעבוד במועצת הפירות. באותה עת חלה אהוד במחלת עצבים קשה והתאושש ממנה לאחר תקופה ארוכה.

בשנת 1991 נפרד אהוד ממיכל ולאחר מספר שנים התחתן עם נעמי. בשנים אלה הרבה לטייל בארץ ובעולם ומילא שורה של תפקידים ציבוריים בכברי, בהם ניהול ענף הנהלת החשבונות, מש”צ, ניהול מבנים, וחבר בוועד המנהל של ביה”ס מנור כברי.

בשנת 1995 נהרג אחיו יונתן בתאונת דרכים ונקבר בגלגל שבבקעת הירדן.

בשנות האלפיים נולדו לאהוד נכדים – אור, אשל, עדי, שקד, דולב, ענבר ויובל.

בשנים האחרונות, לאחר הפרידה מנעמי, המשיך אהוד לטייל בעולם עם המשפחה ועם חברים – בין היתר בסין, הודו, אפריקה ואיסלנד –  וליהנות מהנכדים, משירה במקהלה, ממשחקי שחמט, מהאזנה לאופרות ומצפייה במשחקי NBA ובתחרויות אתלטיקה.

ב2014 חלה אהוד במזותליומה, סרטן שנגרם מחשיפה לאזבסט בעת עבודתו במטעים.

בתקופת מחלתו זכה ליהנות מתמיכתם המסורה של חבריו וידידיו. הוא הרגיש שכברי שכל כך אהב מחזירה לו אהבה. הוא היה אסיר תודה לרבים מכם שביקרו אותו, התעניינו בשלומו וטיפלו בו בנדיבות. 

יהי זכרו ברוך.

 דברים לזכרו של אהוד 

 

 

 

סגור לתגובות.