הספד – יובל דרורי

14.1.18

אהוד דרור – הספד

 

אני רוצה לפתוח דווקא באירוע מהשנה האחרונה, שמצביע, לעניות דעתי הסובייקטיבית והלא מדעית, על הדרך שעבר אהוד מילד מופנם ושתקן, לגבר הבוטח בעצמו וברגשותיו.

בשנים האחרונות אהוד ליווה את רחלי (אשתי) ואותי באזכרה השנתית לשיירת יחיעם בה נהרג אבי חיים ,דודו של אהוד.

באזכרה האחרונה עלתה על הבמה אחת המורות הבכירות וסיפרה לקהל כיצד מרגישה אם שכולה .

הדברים ריגשו מאד את אהוד ואותי ובסוף הטקס נגשנו להביע רגשותינו בפניה. אני לא זוכר  מה אהוד אמר לה אבל מאד נחרטו בזיכרוני שתי הנשיקות הרכות שאהוד העניק לה על שתי לחייה.

אהוד היה בן הארץ הזאת : ילד טבע שבנה לו עולם בלי מבוגרים, שבו הוא מקיים יחסים עם הטבע שמסביבו. בפגישתנו האחרונה סיפר לי שבלילות אחרי שכל הילדים היו נרדמים הוא ועוד ילד היו מתגנבים החוצה ,יורדים לבוסתנים וממלאים את בטנם בפירות ,ואח”כ או לפני כן היו מתגנבים לבריכה ושוחים בה.

בגלל הפרש השנים ביננו (5 שנים) ובגלל אופיו המופנם בתקופה ההיא,  ואולי אי החשיבות שהוא יחס אז, לקשרים חברתיים ולקשרים עם המשפחה המורחבת, היינו בצעירותנו מרוחקים.

למרות זאת ,כנער, הערצתי אותו. הוא היה בתקופת השירות הצבאי שלו הצבר האולטימטיבי בעיני. יפה תואר(אפילו הצלקת של שושנת יריחו הוסיפה לו לווית חן) קצין בסיירת צנחנים ואפילו שחקן כדורגל וכדורסל טוב.

כששנינו הפכנו לגברים בוגרים בעלי משפחות. למדתי להכירו והפכנו לחברים.

אהוד היה הדמות שיכולת לסמוך עליו: אינטליגנט, שקול ,ענייני ,ערכי ובעל אינטגריטי אדיר. דמות של מנהיג שהיינו מייחלים שהמדינה תתמלא בהם. לא בכדי כשהשתחרר מצה”ל -בחור צעיר, הקיבוץ הפקיד בידיו, תוך תקופה קצרה, את ריכוז ענף הבננות שהיה אז הענף הגדול ביותר בכברי ובשנים שלאחר מכן תפקידי מפתח אחרים בקיבוץ ומחוצה לו.

אי אפשר לברוח מההשוואה שבין אהרון דרור לאהוד :

אהבתי את אהרון, הוא היה חריף שכל, דעתן, איש של ערכים, נלהב מהעשייה של הקיבוץ והמדינה (בעיקר בראשית דרכה) אבל איש של שחור ולבן.

אהוד הוא המודל  המשופר של אהרון, (אני לא חושב שאהרון היה כועס על הדברים שאני אומר) . אהוד ידע להכיל גם את מי שחושב אחרת ממנו, הוא הבין שהעולם מורכב מקשת של צבעים ,שאין אמת אחת, ושצריך לשקול כל ענין על כל היבטיו באופן רציונלי ופרגמטי.

אהבתי אותו: לרחלי ולי הוא יחסר

תודה!!!

 

רחלי ואני רוצים לנצל את ההזדמנות ולהודות למיכל יפתח וציפי , שסעדו את אהוד בשנים האחרונות ובמיוחד בחודשים האחרונים שהיו קשים מאד לאהוד.

הם עשו זאת באהבה ובמסירות אין קץ ועל כך מגיעה להם תודתנו.

 

יובל דרורי

 

סגור לתגובות.