ניסים זמיר
1936 – 2022
ניסים זמיר – דיוקן עצמי
ניסים זמיר נולד בטוניס ב 1936. לאחר שנפרד מהוריו בטוניס בהיותו בן 13, עבר למחנה של עליית הנוער בצרפת, שם שהה שנה. ב 1950 עלה ארצה במסגרת עליית נוער והתחנך בקיבוץ קדמה. את השירות הצבאי עשה כלוחם בחטיבת הנח”ל, ולאחריו התחיל את דרכו האמנותית כצייר ופסל.
למד מספר שנים במכון אבני בתל אביב בהדרכת שטרייכמן, מוקדי וסטימצקי. כמו כן, למד אצל זריצקי בקיבוץ נען ואצל הצייר מאירוביץ בחיפה. ב 1962 נסע לפריז להשתלמות קצרה, וב 1968 התקבל לאגודת הציירים הארצית.
בין השנים 1958 ל 2005 השתתף בעשרות תערוכות שונות ברחבי הארץ. ציוריו מצויים כיום במאות בתים בישראל. כך אמר פעם ניסים, על עבודת הציור שלו: “האמנות אצלי זה רגש. כשאני יוצא לנוף, מביט בו ומתרשם, אני רוצה להעבירו אל הבד. בנוף אני כולל גם נוף אנושי. עם גווני הצבעים השונים אני מנסה
להעביר אל הבד את הניואנסים שאני רואה וחש בנוף, את הניגודים וההרמוניה, את המעברים החדים ואת הרוך. נולדתי בארץ ים תיכונית בשכונה עתיקת יומין שסמטאותיה צרות ובתיה עוטים צבעים פסטלים. מילדות ספגתי את היופי המיוחד הזה. אולי מכאן אהבתי לאמנות מהסוג הזה .”
בתחילת שנות השישים עלה לקיבוץ כברי. מאז ועד היום חי כחבר קיבוץ. לאורך השנים נולדו לו 4 ילדים ו 5 נכדים. ניסים היה קשור מאוד לנכדיו ואהבתו אליהם הייתה גדולה. הוא המשיך לעסוק בציור ובפיסול עד שחלה באלצהיימר בשנותיו האחרונות. אנחנו מודים מועמק ליבנו לאיש היקר שליווה את אבא שלנו בשמונה השנים האחרונות לחייו ושהיה עבורנו מתנה משמים – אולווין. תודה רבה לך!
אבא, נזכור אותך באהבה!
יהי זכרך ברוך!
דברי פרידה