בלשון עבר
אבא, אתה בלשון עבר
אפילו שאתה עוד כאן
שפופרות ה”קובלט”שלך וה”אוקר” מתקרוקנות מאהבתך בדרך לפרדס
ומדי שניה אתה מבזיק לעברי
בחוסר שקט את הבעתה שרועמת עד אין קץ בנשמתך:
“שהכוס לא תיפול מקצה השולחן”
שהראש לא ייחבט מחד הפינה”
ואתה עוד כאן אבל בלי זהותך
ובפי הפכתך כמי שהיה.
במענה נבוך ודל של כן ולא
מסתנן בקושי בסוף שיחתנו
אותו סופר בן דמותך אל הבדידות שבשכחה
ומעלה בסדק זיכרונך את ואדי ניסנאס והאהבה ששם פרחה
נטלי זמיר 2016