הדי פרנק בלום

הדי פרנק בלום
2006 – 1922

קורות חייה

הדי נולדה ב-19 לדצמבר 1922 בעיר ווירצבורג הנמצאת במחוז בוואריה שבגרמניה, בת לאוגוסט פרנק וקלרה אייזמן. בת למשפחת פרנק, שעסקה במסחר ביין וסיפקה יין לבישוף של וירצבורג כבר במאה השש עשרה. היא גדלה במשפחה מתבוללת שלא שמרה כמעט על אורח חיים יהודי, מלבד ביום כיפור ובראש השנה, אך הקפידה על נישואים ליהודים. אמה קלרה הגיעה לוירצבורג מנירנברג,

שתי בנות נולדו לאוגוסט ולקלרה: לאונורה שנקראה לורה והדוויג, הצעירה ממנה בשנה אחת, שנקראה הדי. הדי ולורה למדו 4 שנים בבית הספר היהודי שבעירן, שהיה המודרני ביותר בעיר, ושיטות הלימוד בו היו מתקדמות יחסית. בכיתה ה’ נשארו בביה”ס תלמידים שיועדו לחינוך עממי בלבד. המיועדים לחינוך גבוה נשלחו לגימנסיה הלא יהודית. השנה הייתה 1933, ואוגוסט פרנק התנגד למעבר כזה, אך הדי עמדה על רצונה ללמוד בגימנסיה, ובתמיכת מנהל ביה”ס היסודי נשלחה לגימנסיה, שבה למדה כשנתיים וחצי, במהלכן החלו לנשב מסביב רוחות השלטון הנאצי.

במאי 1938 הפליגו לורה והדי לבדן לארצות הברית.

הפרידה מההורים הייתה קשה מאוד, כיוון שאף אחד לא היה בטוח כי המשפחה תתאחד ותיפגש שוב אי פעם, ההורים אפילו לא ליוו אותן לאונייה שהפליגה מהמבורג, היות שליהודים היה אסור להיכנס לבתי מלון ב1938.

הבנות הגיעו לארה”ב מצוידות בכרטיס לרכבת שתיקח אותן לסינסנטי, עיר מגורי הקרובים – ללא כסף מזומן, בשל האיסור להוציא כסף מגרמניה. קרוב המשפחה, שלא ראוהו מעולם לפני לכן, אסף אותן בתחנת הרכבת והביאן לביתו המפואר בפרבר של יהודים עשירים בסינסנטי.

הבנות התקשו לדבר אנגלית, אך למדו מהר. לאחר שסיפרו על הקורה בגרמניה שלח קרוב המשפחה ערבות עבור הוריהן. ערבות זו הצילה את אביהן אוגוסט, שנלקח לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938, עם כל הגברים היהודיים, למחנה הריכוז בוכנוואלד. בזכות האישור הוא שוחרר ובראשית 1939 הגיע לארה”ב עם קלרה. באותה תקופה נאסר להוציא רכוש מגרמניה, ולכן הם הגיעו בחוסר כל. בגרמניה נשארה אמו של אוגוסט, שנפטרה במחנה טרייזינשטט.

הקרובים העשירים תמכו בלורה והדי בזמן שהוריהן ניסו להתבסס. הדי נרשמה ללימודי סיעוד כלליים באוניברסיטה. בתקופה זו התאבד בנם היחיד של הקרובים, שהיה סטודנט לרפואה וסבל מדיכאון. הדי, שהייתה אחרי שנתיים של לימודי סיעוד, בחרה להתמחות בלימודי רפואה. הקרובים מימנו את לימודיה, ולאחריהם עבדה בבית חולים בסינסנטי. בהמשך בחרה להתמחות בלימודי ביו-פיזיקה ולשם כך עברה לבוסטון, להתמחות שם.

באזור בוסטון היו להדי מספר קרובי משפחה שהיא שמרה עמם על קשר. אחד מהם היה פריץ בלום, בן דוד של אוגוסט פרנק. בשלהי 1954 הוזמנה הדי לארוחת ערב בביתו של פריץ בלום, כדי לפגוש את בנו משה ונכדו ערן שהגיעו לביקור מישראל. הדי שמעה על החיים בארץ ועל הקיבוץ, והתאהבה באיש, בבנו ובאידיאולוגיה הסוציאליסטית, שהתאימה לערכים החברתיים בהם האמינה.

הדי שמרה על קשר עם משה, וב-1955 נסעה לבקר בקיבוץ. באותה נסיעה החליטה לקשור את גורלה בארץ החדשה, אלא שהיו לה התחייבויות קודמות, לעבודה באוניברסיטת סן פרנסיסקו. משה והדי החליטו לבחון את הקשר ביניהם במהלך שנה זו. ביולי 1956 עלתה הדי לארץ והצטרפה למשה, לילדיו ערן, רפי והגר, ולקיבוץ.

עם נישואיה למשה, למדה הדי עברית בסיוע ילדיו הצעירים. בזכות השכלתה היהודית וידיעת הכתב העברי משנותיה הראשונות בביה”ס היהודי בוירצבורג, יכולה  הייתה להקריא להם סיפורים, גם אם את תוכנם לא הבינה…

ב-1957 נולדה בתה הראשונה כרמי, וב-1960 נולדה ביתה השנייה מעיין.   

הדי עבדה בביה”ח בנהריה, וטיפלה שם בקשישים ועולים. מאוחר יותר החלה לעבוד ברפואת משפחה בארבעה כפרים ערביים, עבודה שהתאימה לעקרונות הסוציאליסטים בהם החזיקה. זו הייתה התקופה המרתקת והמעניינת ביותר בחייה המקצועיים.

המשך דרכה המקצועית כללה התמחות ברפואה מנהלית, ועבודה כרופאה נפתית בעכו, ובהמשך כרופאה מחוזית בנצרת.

לאחר המהפך בבחירות של 1977 חשה הדי קושי לעבוד בתפקידה תחת שלטון הליכוד. היות שממילא האמינה שאנשים צריכים לדעת לפרוש מתפקידם בעודם בשיא, ואף השתמשה בדמותו ההיסטורית של צ’רציל כחיזוק לאמונתה, החליטה לפרוש לפנסיה מוקדמת. למשך מספר שנים עבדה כמטפלת בבית תינוקות בקיבוץ. במהלך השנים לאחר פרישתה מילאה תפקיד של מזכירת הקיבוץ, ועבדה בתמירן ובכבירן. 

ב-1992 נפטר משה בלום לאחר מחלה ממושכת.

הדי הרחיבה את המעגל החברתי שלה,  הייתה מעורבת ופעילה בועדות שונות בקיבוץ כל השנים וידעה להעסיק את עצמה. בשנים אלו החלה לעסוק בהתנדבות בתרגומים בין השפות אנגלית, עברית וגרמנית.

במהלך כל חייה הדי קראה ספרות והרחיבה את השכלתה. עתה, כשהגיעה לעבודת התרגום, נהנתה מהעניין החדש שהביאו לחייה הנושאים השונים  שנחשפה להם ומהמפגשים עם חברים שונים שנעזרו בה ובתרגומיה ועם תחומי עניין רבים ומגוונים. גם עבודה זו עשתה מתוך הנאה, ואמונה שמימוש עצמי תלוי בהיות האדם מועיל לסביבתו.

הדי הייתה מיוזמי הקמת בית ‘נאות’ בכברי, כאשר חברים רבים התנגדו ולא הבינו את הצורך בבית שכזה. הדי סיימה את חייה בבית ‘נאות’, כשאין אחד שלא מכיר בחשיבות המקום היקר הזה.

דברים לזכרה של הדי שנאמרו בהלוויתה

 

 

סגור לתגובות.