אמא – מעיין

אמא

את כבר חסרה לי.

השנה האחרונה לא הייתה קלה, ואת התמודדת איתה כדרכך – שוקלת בחוכמה את כל האפשרויות, ןמתנהלת באופן רציונלי. נזכרתי בשיחות שהיו לנו כשהייתי ילדה, האם האדם הוא רק גוף או שיש לו גם נפש. נהגת לומר לי שכרופאה את מכירה רק גוף, אבל בשנה האחרונה הוכחת לכולנו שהנפש חזקה מהגוף.

את כל חייך ניהלת לפי מצפן פנימי שהדריך אותך, ובחרת בדרכך בשלמות, ובלי חרטות.

היו לך עקרונות נוקשים, שלפיהם ניהלת את חייך, כמו יושר ללא פשרות וטוהר מידות.  אבל לצידם הייתה גם המון גמישות. האמנת בקיבוץ של פעם ובסוציאליזם, אך ידעת גם להיות שותפה בתהליכי השינוי שעבר הקיבוץ, מתוך הבנה של צרכים חדשים. האמנת בשיתוף, שיוויון ולינה משותפת, אבל כשהגיעו השינויים היית מוכנה לשנות את עמדותייך המעשיות, לקבל את השינויים, ואפילו לראות את יתרונותיהם. לכן תמיד אפשר היה להתייעץ איתך והיית שותפה מלאה לחיים שבחרת. וזה מזכיר לי גם אירוע פרטי. כשרציתי לצאת לשנת שירות התנגדת וניהלנו הרבה שיחות בעניין. אבל אחרי שהחלטתי, תמכת בי ומעולם לא הזכרת את התנגדותך.

כך היה תמיד, ידעתי שאני יכולה לדבר איתך על כל דבר, להתייעץ ולשתף, ואת תאמרי את האמת שלך, אבל תדעי לקבל גם אמת אחרת.

אני נזכרת עכשיו בהמון שיחות שהיו לנו, על המוות ועל משמעות החיים. תמיד אמרת שאת רוצה לחיות כל עוד תוכלי להביא תועלת למישהו בעולם, ואחרי זה אין עוד טעם, ובאמת עד לאחרונה המשכת לתרגם, ולנסות לתרום בכל מקום שיכולת. ואפילו בשבוע האחרון, התאמצת להיפרד מכולנו, קראת בעיון את התעודות שהביאו מור וגל להראות לך, והיה לך חשוב להספיק לקנות לאור את הקורקינט הממונע.

 

היית בת שלושים ושמונה כשנולדתי, ואמרת תמיד שאת מוכרחה לחיות כל עוד אנחנו צריכות אותך, ו”אחר כך זה רק בונוס”. אז קיבלנו בונוס גדול, אבל עכשיו תחסרי לנו. יחסרו השיחות בינינו, ההתייעצויות הטלפוניות, המפגשים המשפחתיים שדאגת לשמר.

אמא,

אני חושבת עכשיו שאין כמעט נושא בעולם שלא שוחחנו עליו, וכל השיחות האלה נשארות איתי לתמיד. ובשבוע האחרון כשחיבקתי אותך, דיברנו אפילו על הנושא שמעולם לא דיברנו עליו – על אהבה. אני אוהבת אותך.

בשנה האחרונה ניסית לכתוב את סיפור חייך למען הנכדים, ולאחרונה ביקשת את עזרתי. אבל זה היה כבר מאוחר מדי, כי כבר לא יכולת לדבר.

כשהתכוננתי לפגישה, סיכמתי עבורך את התחנות השונות של חייך, כי אמרת שחייך היו מורכבים מפרקים שונים, שלכל אחד מהם היו הסתעפויות והתפצלויות.

תמצית קורות החיים שלך מסכמת אירועים מרכזיים בחייך, מעשים והישגים, אבל אני חושבת שהדבר שיישאר איתי יותר מכל הוא דווקא האדם שהיית, היכולת לנווט את חייך תוך התחשבות בסביבתך. גם ברגעים הקשים ביותר חשבת עלינו ועל המשמעויות שיהיו לכל החלטה שאת לוקחת. לנסות להבריא, לסבול את הכאבים… אז עכשיו סוף סוף את יכולה לנוח.

 מעיין

סגור לתגובות.