רותי יקרה
את דרכנו המשותפת התחלנו במרפאה לפני שנים רבות.
במהלך השנים הקשר בינינו הלך והתהדק עד שבשנים האחרונות נהייה קשר אינטנסיבי שטמן בחובו אהבות משותפות לדברים הטובים שהחיים מזמנים לנו.
דרכך ראיתי את הצורך להנות מהרגע ולמצותו עד הטיפה האחרונה.
הבטתי מן הצד וראיתי איך את, שאפילו בתוך המחלה הקשה עדיין בוערת בך האש לצאת ולטרוף את העולם.
נסיעות משותפות לחו״ל, סיורי אומנות, ספרות, סרטים ואוכל טוב.
רותי, היית ותמיד תהיי לי השראה, איך בתוך החושך והקושי ידעת לראות את הנוצץ והחיובי, אופטימיות שהדביקה גם אותי וגרמה לי להאמין שרק את תוכלי לנצח את המחלה.
היו ימים של קושי שבהם היינו נפגשות ותמיד סיפרת על דברים שלא נוגעים למחלה. ותמיד ללא תלונות.
בטיול האחרון המשותף שלנו לפריז זכיתי לראות את רותי הפנתרה שעולה ויורדת במדרגות המטרו ולא מוותרת, אפילו שראיתי שלא היה לך קל.
רותי אהובה, ממך למדתי לא לדאוג לתפל אל רק לטוב שיקרה, לדעת לשחרר.
ולסיום, הלב כואב, לאבד חברה יקרה את תחסרי לי.
תודה על כל המתנות שנתת לי במשך השנים. אשמור אותם תמיד.
שלך אדלינה