אברהם אדטו
1935 – 2020
קורות חיים
אברהם נולד בתורכיה בעיר אידירנה באפריל 1935, אח צעיר לשלמה אדטו יליד 1925 ולאחות כוכבה שהייתה צעירה משלמה בשנתיים. באידרנה המצב הכלכלי של משפחת אדטו היה טוב מאוד, למשפחה היה עסק למכירת פירות טריים ומיובשים יחד עם מטעים לגידול הפירות. אברהם חגג בר-מצווה בקהילה היהודית באידירנה, המשפחה הייתה שומרת מסורת, חגגו את החגים היהודיים, הלכו כל שבת לבית הכנסת וחיו בקשרים טובים עם התורכים.
בית הספר בו אברהם למד היה בית ספר תורכי בו למדו יחד בנים ובנות, הלימודים היו מתחילים לאחר ארוחת בוקר בשעה 08:00, בשעה 12:00 היינו הולכים לשעה הביתה לאכול צהרים וחוזרים ללמוד עד השעה 16:00 אחה”צ. המשמעת הייתה קשוחה מאוד והעונשים היו כבדים עד כדי מכות לילדים מפריעים עם מקל על כפות הידיים. בבוקר היו שרים בחצר ביה”ס את הימנון בית הספר עם הרמת הדגל ולאחר מכן בכיתה את הימנון המורה. בביה”ס לא היה אזכור לחגים היהודיים אלא בבית בלבד, המסורת הייתה עוברת מדור לדור.
באותן שנים עם התעוררות התנועה הציונית בכל העולם עלה האח שלמה אדטו לישראל, בארץ הצטרף לגרעין שהיה בגבעת השלושה ובמעוז חיים ולאחר הגיבוש הם הלכו להגשמה בבית הערבה. אחריו עלתה האחות כוכבה עם בעלה חיים. במלחמת השחרור בשנת 1948 נטשו את בית הערבה ותוך כדי הנטישה רצו להשמיד את כל התחמושת הכבדה, בתאריך 17.5.1948 שק פגזים שהיה לשלמה על הגב התפוצץ ופצע אותו קשה, לאחר מספר ימים שלמה אדטו נפטר מהפציעה הקשה בבית חולים ב- 21.5.1948.
בסוף 1948 לאחר הרבה תלאות ושוחד אברהם בן ה-13 והוריו עלו ארצה בספינה קטנה למעברת אוהלים בפרדס חנה. לאחר כמה שבועות במעברה אברהם והוריו הצטרפו לאחותו של אברהם כוכבה מיטראני וחיים בעלה , שם חיו בחדר קטנטן יחד. הוריו של אברהם היו הורים שכולים ובעזרת משרד הביטחון קנו חנות ביפו למכירת פירות וירקות, אברהם עזר לאביו בחנות.
בגיל 18 התגייס אברהם לצבא לנח”ל. משם נשלח לגדוד שישב אז בתל-חי, עבר קורס נהיגה ושירת בתור נהג משאית, והוביל כל יום אספקה מחיפה לכל המוצבים באזור. בהמשך הוצב בפיקוד הנח”ל שישב ביפו, ושם נהיה נהג להקת הנח”ל שהיו חברים בה אז יוסי בנאי, אורי זוהר, חיים טופול ועוד.. לאחר שנתיים וחצי של שירות אברהם השתחרר וחזר הביתה לעבוד בתור נהג. שנה לאחר השחרור נפגשו רבקה ואברהם ולאחר שנת הכירות התחתנו. המצב הכלכלי בארץ באותם שנים (1955) היה קשה מאוד. רבקה ואברהם שכרו בית של חדר וחצי בדרום תל אביב ואברהם עבד עם אביו בחנות. ב-1957 נולד הבן הבכור שלמה ואברהם פתח עם שותף חנות למכירת פירות וירקות ברמת-גן. לאחר שנה במכירת ירקות אברהם קנה משאית איתה עבד בהובלות וסבלות. בינתיים למשפחה הצעירה בשנת 1958 נולדה מזל ובשנת 1965 נולדה גילה, החיים בבית בחדר אחד למשפחה בת 5 נפשות היו קשים. בעקבות טיול שבת של המשפחה לכברי אברהם ורבקה החליטו לנסות חיי קיבוץ.
המעבר לכברי היה בדצמבר 1966 לאחר תחילת שנת הלימודים של הילדים. כל צורת החיים החדשה הייתה זרה והניתוק מהילדים במשך היום והלילה (ימי הלינה המשותפת) הייתה קשה לרבקה ואברהם מאוד. בהתחלה אברהם עבד בבננות ולאחר מכן במטע. אחרי 6 חודשים בכברי בקיץ 1967 אברהם ורבקה החליטו לחזור לתל-אביב. אברהם נסע לתל-אביב להכין בית למשפחה, במהלך ההכנות הגיע המזכיר יוסקה רעיף ז”ל ושכנע את אברהם לנסות שוב בכברי. הניסיון צלח ולאחר מספר חודשים התקבלו רבקה ואברהם לחברות בכברי ופה בנו את ביתם.
אברהם התחיל לעבוד בקואופרטיב גליל מערבי, שם עבד כנהג משאית ואחרי כן כסדרן במשך 25 שנה. שנים אלו היו משמעותיות מאוד לאברהם, הוא אהב את העבודה ואנשים רבים באזור זוכרים אותו משם עד היום. עם יציאתו מגליל מערבי בשנת 1992 התחיל לעבוד במחלקת שעווה במפעל כבירן בכברי עד 2008. במשך 16 שנה עד גיל 72 אברהם התייצב כל בוקר בשעה 04:00 בבוקר במחלקת שעווה, עבד עם הזדהות ושייכות גדולה לכבירן.
אברהם אהב להתעדכן בכל מה שקורה בכברי, תמיד ידע מי התחתן ומי נפרד, מי חולה ומי בריא, מי נסע ומי חזר, מי חגג ומה היה.
בשנים האחרונות לצד הטיפול המסור ברבקה הייתה לאברהם הרבה נחת, אברהם זכה לראות את משפחת אדטו גדלה ומתרחבת, נהנה מהנכדים והנינים.
3 ילדים, 10 נכדים והרבה נינים יש לאברהם ולרבקה.