דברי פרידה לך, מרים
אותך מרים ליוויתי בימיך האחרונים. תמיד עם חיוך על שפתיך, גם כשלא יכולת כבר להשמיע צליל. פניך הפיקו תבונה רבה, של הזדככות, של אדם ההולך בדרכו הסופית – אל האינסופי.
שאלת, ניסית לשתפני בכל התהליכים של מחלתך. תמיד באופטימיות של תקווה, של אמונה – שאָת תוכלי להכריע ולנצח את המחלה – האמנת כל כך.
מרימהל’ה, אָת שיחד גידלנו את ילדינו, שידעת כל כך לשמוח עם כל אירוע שחווינו אותו יחד, להפוך אותו מלא משמעויות – אם זה טיול של ילדינו ואם זה סיכום של פרק לימודי. תמיד עם החן המיוחד שנשאת והקרנת על סביבתך.
ימים, תקופות, אירועים, עם כל המהמורות.
אָת, מרים המטפלת, שעזרת בגידולו של בני. בימים עצובים מאוד וקשים עבורי שימשת משענת, ביטחון. עזרת לנו להיאחז בחיים. ידעת להעניק לבני תמיכה ותחליף אם שנעדרה הרבה מהבית.
עברו הרבה ימים. ילדינו צמחו, גדלו. וכל השנים בינינו נשאר אותו זיק המקשר אותנו לאורך פרשות הדרכים. תמיד הבנו וחשנו אחת את השנייה.
באותו יום רביעי, כשבאתי לבקרך בפעם האחרונה בבית החולים, כולך דואבת וכואבת בשקט – קיבלת את הדין בגבורה. היינו יחד ויכולתי להקל במעט עלייך. ואת שכבת וכולך ברה, יפה, צחה, טהורה, חיוך על שפתייך הסדוקות, ליטפת אותי בידך האחת, נשקת לי וכל כך הודית. ואני בליבי חשתי, ידעתי, שמרים – בסופה של דרך מגיעה אל האינסופי.
כזאת תישארי לי בזיכרון תמיד – ברה, יפה, טהורה וצחה.
ינעמו לך רגבי האדמה.
יהי זכרך ברוך.
יפה רוזנברג