אבא יקר ואהוב – אלה
הגעתי אליך אתמול קצרת נשימה, כמו הרבה פעמים בשנה האחרונה. תמיד מרגישה שאת הנסיעה הארוכה מירושלים לכברי אני עושה בריצה, כאילו אם ארוץ יותר מהר אגיע יותר מהר.
וכשאני מגיעה זה תמיד “הי ממי” קול כזה, בשליטה, מה את בלחץ?
פחדתי, שיקשקתי מהחלטות קשות שאני צריכה לקחת בנוגע אליך.
ואתה, כמו תמיד, גם עכשיו היית האביר שלי.
הגנת עלי. לקחת את השליטה על החיים שלך בידיים שלך. נשארת הבוס, המנהל הראשי ופשוט הלכת.
הסתכלת עלי בעיניים הירוקות היפות שלך וחייכת בשלווה.
שלווה שכבר הרבה זמן לא הייתה לך.
אוהבת אותך אבא יקר. אבא שתמיד היה שם בשבילי. כתף תומכת, גב איתן, אוזן קשבת שכל כך תחסר לי.
מי יגיד לי את עובדת קשה מדי, את לא ישנה מספיק, תיסעי הבייתה.
מי יקרא לי
‘אלליטה”
‘צ’יצ’י”
“צ’או קרידה”
כבר מתגעגעת