אבא יקר ואהוב
אני כותבת לך כי עכשיו במצבך העדין אני לא יודעת אם אספיק לתת לך עוד חיבוק ונשיקה לפני שתמשיך אל דרכך במקום אחר.
תמיד אמרת שאתה לא מפחד למות, אני יודעת. רק רוצה לחזק ולו במעט, ולהזכיר לך שאין בך פחד וגם אם יש ואפילו במעט, זה בסדר. גם עכשיו אתב לא לבד ויש מי ששומר עליך, דואג ומחכה לך. הכל בסדר, הכל טוב, רק נוח היה רגוע ושליו, הכל יקרה בשלמות.
מכיון שהרבה לא תלוי בנו ואין לנו שליטה רק לסמוך ולהאמין. כך גם אני מרגישה ומאמינה שעוד אספיק להגיע ולתת לך חיבוק גדול, חם ואוהב כצידה לדרך. כדי להזכיר לך את מה שאת יודע תמיד שאני אוהבת אותך, מודה לך על הכל, על כך שאתה אבא שלי, על האהבה שלך אליי, על הנתינה והאכפתיות.
על כל הפעמים שהצלחנו למצוא דרך לתקשר דרך כעס וריב, אך תמיד למצוא את דרך האמצע, מתוך כבוד ואהבה אחד אל השני. תמיד מצאנו את הדרך חזרה אל הלב. אבא, אני רוצה שתדע תמיד שאני סולחת לך על הכל ומבקשת את סליחתך ומחילתך. על כל אותן פעמים שלא הקשבתי לך, שלא ראיתי אותך, הבנתי או התחשבתי בך.
אני אוהבת אותך ללא תנאי, מודה, מכבדת ומוקירה על כך שאתה אבא שלי.
בעיקר על הלב הגדול שלך שתמיד ידע לבחור בחיים וידע ברגע הנכון לשחרר.
אוהבת אותך אבא יקר, תודה על הכל.
ביתך הבכורה,
טלי