רותי של נאות ראתה את הקשישים כפי שאף אחד לא ראה.
רותי של נאות היתה אחות הכי רחמניה,
רותי של נאות, רק חשבה איך להעשיר את חייהם של הקשישים ולמלא אותם במשמעות ובעשייה
ומכך תמיד התפעלנו והוקרנו לה תודה,
רותי של נאות ניהלה בית אבות ששרתה בו אהבה גדולה,
אהבה שקרנה מכל חדר ומכל פינה.
רותי של נאות ידעה לדאוג ולטפח צוות מסור ונאמן
היא לא היתה צריכה לעשות הרבה,
רק לסמוך עליהם ולפנק אותם פה ושם
רותי של נאות היתה אישה חכמה ומלאת רעיונות
עם גישה של ריפוי והרבה תובנות
תמיד דאגה שנלך ללמוד ולהתמקצע
שנעשה סדנא ונקרא ספרים.
אם אפשר היתה מורידה בשבילנו גם את הכוכבים.
נאות בזמנה היה לא רק בית אבות, אלא בית במלוא מובן המילה.
בית שבו יש עשייה יומיומית והושקעה הרבה מחשבה.
בית שבו כולם חשובים.
מהרופאה הבכירה ועד אחרון השרתים.
בית שיש בו מכל טוב.
ארוחת בוקר משמחת.
המלצה על סרט או הצגה.
וחוגגים את החגים מכל הלב והנשמה.
כל זה לא נעלם מהבקרים של משרד הבריאות
שהיו מגיעים מידי שנה והיו תמיד מלאי התפעלות.
רותי של נאות היתה אישה חזקה ומלאת עוצמה,
לרב לא התלוננה וגם אם כאב לה בשקט סבלה.
היה לה חשוב שנצחק ונחגוג את החיים,
ואצלה לא הייתם מוצאים טיפת רחמים עצמיים.
רותי יקרה,
היו לנו יחד זמנים טובים ויפים בנאות
תפקדנו לא רק כצוות, אלא גם כחברות,
דאגת שניפגש גם לסתם ארוחה טובה ושנעשה דברים כיפיים ומגבשים ויש לנו מנאות וממך מלא זיכרונות נעימים.
כשסיימת את כהונתך כמנהלת נאות שמחנו בשבילך כי באמת היה מגיע לך לצאת קצת ולעשות למענך ולמען המשפחה,
שמחים שהספקת להנות ולבלות עם מיכה והבנים, לעשות מה שאת אוהבת ולחיות את החיים.
כואבים את לכתך וכבר מתגעגעים
לעולם נזכור אותך כמנהלת מלאת תושייה ותעוזה
ועכשיו , כנראה, זהו זמן למנוחה.
יהי זכרך ברוך
אוהבות אילדי זהבה ואסנת