דברים משלומית

דברים משלומית:

לרותי אחותי ולמשפחה – מה אומרים כשמלאך עוזב?

רותי – היית מלאך עלי אדמות. אוהבת ונותנת, מתעניינת ושואלת, עם לב רחב ומקבל, ללא גבול וללא סוף.

רותי – הבאת כל כך הרבה יופי וטוב לעולמנו. בענווה ובקלילות, בחיוך ובהרפתקנות.

כולנו אהבנו לשהות במחיצתך – אם כשהתארחת אצלנו וטיילת איתנו בכל רחבי ארה”ב, או אנחנו אצלך, ובתקופה שחיינו בכברי, לבלות בחיק משפחתכם, איתך ועם מיכה ועם הבנים הנפלאים, עם אבא ואמא, צביה, מיכה ונטע, וכשנירית ועמי עם הילדים היו מגיעים, לחגוג כולנו ביחד, לשיר ולבשל ולהתבדח. תיכננו עוד להיפגש בפסח האחרון, לחגוג יחד את הסדר, אבל המציאות מנעה זאת מאיתנו ונאלצנו לבטל את הביקור.

שמחנו בלידות, בחגיגות בר-המצווה ובנישואים שחגגתם לילדיכם, וכשבאתם לחגוג איתנו.

אהבנו לבקר אותך בנאות ולראות אותך במוסד שהקמת וניהלת לתפארת. כשבאנו לגור למספר שנים בכברי, עבדת עם הווארד גם בתחום המקצועי, ותמיד “סיפקת” לו עוד ועוד פציינטים וקליינטים. בדרכך המלאכית, דאגת לכל העולם – בקלילות, כביכול ללא מאמץ וללא ניד עפעף. אנשים פנו אליך, כי תמיד היית זמינה ונתת תחושה ששום עניין אינו “נידנוד” עבורך. הטלפון תמיד עבד אצלך, את קישרת בין אנשים ותמיד ידעת לתת עצה.

כשהמחלה היכתה בך, נאבקת, ניסית תרופות חדשות, ומשפחתך התומכת היתה לצידך. בשיחות שלנו לא שמעתי ממך אפילו פעם אחת מילת ייאוש או כעס. להיפך, את היית זו שעודדה אותנו.

מיכה יקר ובעל אוהב, אביטל, ישי, וגל, אחיינים אהובים – בוכים איתכם על רותי אמכם האוהבת והאהובה שאיננה.

הווארד, שלומית, אמיתי, אילון, ואילת ליפטון (בבוסטון ובסיאטל)