לאו פיאצה סד
1963 – 2020
נולד ב 17.8.63 בדיוק לפני 56 שנים וחצי, לאמא דבורה ואבא מיקל ז”ל,
הבן הצעיר לאחיו אנג’לו ז”ל, ולאחיותיו פיורלה וקרלה.
כילד, ישן עם אחות קרלה באותה המיטה – פנים לרגלים.
גדל והתחנך ברומא, שעד יומו האחרון היתה מרכיב בולט בחייו ואישיותו.
לאו תמיד סיפר שגדל בתקופה לא פשוטה, במציאות קשה – אך הוריו לא חסכו ממנו ומאחיו דבר.
למד בבית ספר מקצועי ללמוד אופטיקה (כיאה לבחור עם העיניים הכחולות הכי יפות, צלולות ועמוקות שיש).
אביו שהגיע לישראל להלחם במלחמת השחרור,
הנחיל במשפחה את המורשת הציונית והאהבה לישראל- ולאו הגיע לארץ מתוך שאיפה ללמוד עברית ולהמשיך את המורשת של אביו.
הוא למד באולפן בקיבוץ “אלונים”.
חזר לרומא לסייע בגידול ג’ורג’יה ומנואל אחייניו, ילדי אחותו פיורלה, בשנים אלה עבד בחנות בגדים של פיורלה.
בשנת 1987 הגיע שוב לישראל, הפעם בכדי לבקר את חבריו האיטלקים שגרו בכברי,
כאן הכיר את סיגלית ובעקבות אהבתו אליה – נשאר בישראל ועשה עלייה.
הוא הצטרף אליה למגורים בת”א.
בתקופה זו התגייס לצה”ל במסגרת תוכנית לעולים חדשים.
לאחר ארבע שנים של זוגיות נישא לסיגלית ומספר חודשים לאחר מכן בשנת 1991 נולד מיכאל – בנו בכורו הקרוי על שם אביו (כפי שנהוג במסורת האיטלקית)
כשמיכאל היה בן חצי שנה שב לאו, עם סיגלית ומיכאל למולדתו – רומא, שם גרו כשמונה חודשים,
עד ששבו שוב לישראל, לכברי.
כאן עבד בעבודות שונות: תחילה עבד בנוי, המשיך משם לעבודה במקום שהכי אפיין אותו- במטבח,
משם עבר לעבודה באקונומיה, לריאון, הקים עם דוניה את מחלבת “דנונייה” בה עבד כארבע שנים.
מאוחר יותר עבד כסוכן מכירות בתג-לי דלתא ולבסוף בכבירן כנהג ובמקביל כאחראי סידור רכב בחצי משרה.
לאו אמר שסידור רכב מאפשר לו להחזיר אהבה ולהוקיר תודה לחברי הקיבוץ
שקיבלו אותו לחיקם כאחד מהם באהבה גדולה.
בכל השנים האלו, במקביל לעיסוקיו הרבים, הקים את משפחתו האהובה,
בשנת 1996 נולד תומר- בנו השני, שהגנים של לאו ניכרים בכל רמח איבריו…
בשנת 2004 נולדה גאיה, בתו הקטנה והאהובה, הנסיכה שלו, אותה התעקש לגדל עד יומו האחרון,
גם כשגופו נחלש ומחלתו גברה.
השנה, לפני פחות מחודש זכה ללוות את בנו בכורו – מיכאל לחופה יחד עם בחירת ליבו ספיר.
היום אחרי מאבק של קצת יותר משנה במחלת הסרטן אנחנו נפרדים ממך לאו בכאב גדול
ובאהבה שלא נגמרת
בטוחים שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה ומבטיחים להמשיך את דרכך כאן.
מקווים ומתנחמים בכך שהפסקת לסבול.
אוהבים אותך לנצח.
המשפחה