לזכר לאו גיסי היקר והאהוב מאד מאד – נורית
לאו אח יקר ואהוב כל כך!
היינו כמו אחים ואפילו יותר מזה… אני יודעת שיש לך עוד כמה אחים כמוני… כי אתה לב!
תמיד דאגת לכולם.
לי דאגת מאז שהייתי חיילת, אתה חיית עם אחותי בת”א וכבר אז התוודעתי לתבשילך, דרך האוכל שלך קירבת לבבות וחיברת אותם מחדש.
אני זוכרת את הברבוניות שקנית בנמל יפו והכנת מעדינים, לפני שבוע בבית חולים הראת לי תמונות של דגים מהשוק ופינטזת מה תכין מהם.
בתקופות שהייתי בודדה הבית שלכם היה לי בית והאוכל שלך נחמה, בית פתוח.
היינו חברים לבילויים מסיבות וגם לשיחות של הלב.
איזה אבא מסור וחם היית לילדך. ורומנטיקן לאחותי.
בשבוע שעבר באחד מטיילנו בבית החולים נעצרנו מול חנות בגדים ואמרת לי – אני רוצה לקנות לגאיה, הבובה שלך, מתנה מכנס ג’ינס. בתוך כל הסבל זה מה שרצית לפנק עוד קצת את בובה היפה שלך.
כמה עצוב לי שגל וכרמל הספיקו כה מעט ממך, אבל המעט הזה הוא הרבה כי נתת המון.
גל אמר לי בערב אחרי ההלוויה שהוא מצטער שלא הספיק להפרד ממך… והרי אתה הסנדק שלו.
עם ילדי אפילו לבית חולים לווית אותי שהיו פעוטות ונפצעו.
היית בשבילי לעזרה בכל עת ובכל מקום שגרתי בו בכל הארץ.
בחודש האחרון היה קשה לראות את הסבל שלך… וממש כמו שאתה שכבת כל לילה ליד תומר במשך שנה שלמה בבית החולים ובבית, ככה תומר ומיכאל היו לצידך. וסיגלית כל הזמן לצידך נאבקה עד הסוף להצילך.
אתה שסעדת את אחיך ואביך, ועזרת לעוד הרבה…
לפתע היית אתה זקוק לעזרה.
“נורקה לכי לילדים.”
אמרת לי כל הזמן.
ואני עניתי: “אתה מגרש אותי”
ומכל הכאב שלך צץ חיוך, אפילו בשישי האחרון.
בימים האחרונים היית מוקף בביתך במשפחתך האוהבת, המחבקת ולא עוזבת לרגע קט.
ובהמון חברים.
כולם רצו לראותך כי אתה לב!
אני לא מאמינה שהגענו לכאן הייתי בטוחה שתנצח את המחלה הארורה הזו.
אני אוהבת אותך לאו המלא בטוב, צניעות, עדינות, הומור, יצירתיות, רוך ואהבה…
אתה בלתי נשכח
תמיד תשאר בלבבי.