לאה הלוי
25.11.1921 – 22.09.2018
קורות חיים
לאה הלוי לבית גלפרן נולדה ב-25.11.1921 (כ”ד במרחשוון תרפ”ב) בתל-אביב להוריה חיה לבית יעקובסון וחיים, אחות בכורה ליאיר וניצה. בילדותה נדדה משפחתה מעיר לעיר בעקבות עבודת אביה, פקיד בצבא הבריטי, שעבר תכופות מבסיס לבסיס. עקב נדודי משפחתה לא ניתן היה לרשום את לאה ואחיה לבתי-ספר, ואמה לימדה את ילדיה בבית עד שהייתה לאה כבת 10, אז החלה ללמוד בגימנסיה לבנות נורדיה בתל אביב. עם מעבר המשפחה לירושלים למדה בגימנסיה רחביה ועשתה חייל בלימודיה.
משפחתה הייתה חילונית ומיעטה לקיים מנהגים דתיים, אך חגגה את חגי ישראל ונהנתה משירי חנוכה ומהדלקת הנרות. אף שההורים היו דוברי יידיש הם לא דיברו בשפה באוזני הילדים. מרבית הזמן חיו בסביבה מעורבת יהודית-ערבית. היחסים עם שכניהם הערבים היו טובים ולאה רכשה מספר מילים גם בשפה זו.
כשהייתה כבת 14, בעקבות מאורעות 36 הצטרפה לשורות ההגנה ונטלה חלק בפעילויות העברת מידע בארגון. כשסיימה לימודיה בתיכון ביקשה לחיות בקיבוץ לתקופת מה, לכן בעצת אחיה יאיר הצטרפה למחנות העולים לחוג העולה המיועד להתיישבות העובדת. היא עברה הכשרה בקיבוץ נען ולאחר סיומה הצטרפה לקיבוץ בית הערבה. שם עבדה במכבסה, במטבח הפועלים, בגידול עגבניות, במחסן ועוד. הקיבוץ מנה אז כ-100 נפש ולאה החלה לראות בו את ביתה. משחזר יגאל מעבודתו בסדום לקיבוץ הפכו השניים לבני זוג.
לאה החלה אז במה שיהפוך למקצועה לאורך זמן – עבודה עם תינוקות, ואף הוכשרה במקצוע זה בעפולה. לאה ויגאל נישאו והביאו לעולם את בנותיהם חגית ודליה. חודשים ספורים לאחר לידת דליה פרצה מלחמת השחרור וחברי בית-הערבה נאלצו לנטוש את ביתם. לאה עברה עם בנותיה הרכות ועם התינוקות בהם טיפלה לקיבוץ שפיים. שם חייתה ועבדה עד הקמת קיבוץ כברי, שבו התאחדו שוב המשפחות.
בכברי המשיכה לאה זמן ממושך בעבודתה האהובה – הטיפול בתינוקות. עם הזמן הצטרפו למשפחה רן, נילי ושי. לאחר זמן עבדה כסורגת וסרגה לילדי הקיבוץ ובוגריו סוודרים ואפודות. הייתה מטפלת של קבוצת יקינטון ולאחר מכן יצאה לתקופה להדריך בקיבוץ שדה נחום על העבודה בגיל הרך. לאחר זמן יצאה ללימודים באפעל ובעקבות אהבת הספר שלה החלה לעבוד בהוצאת ספרים הקיבוץ המאוחד. בתקופה זו כתבה והוציאה לאור ספר ילדים בשם “החתול חיים”.
משסיימה לעבוד בהוצאת-הספרים, השתלמה כמזכירה רפואית ועבדה בתפקיד זה במרפאת כברי מספר שנים. כך גם עבדה תקופה במתפרת כברי כתופרת. לאחר מכן התמסרה לאיסוף ותיעוד חומרי ארכיב ולהקמת ארכיון כברי. לאה הייתה שותפה פעילה בצוות “דף לחבר” בעריכת בנה רן, ראיינה אנשים ותרמה מנקודת מבטה למתרחש על הגבעה.
משיצאה לגמלאות פיתחה לאה את תחביביה האמנותיים: היא למדה אומנות ואהבה מאד לצייר. ציוריה מקשטים עד היום את קירות ביתה ואת הוותיקון בו כה אהבה לבלות. לאה המשיכה ללמוד גם בזקנתה במסגרת יה”ל וטיפחה את תחביבה בתפירת שמיכות טלאים.
**
בשנת 2000 נפטר בעלה יגאל.
עם הזמן נולדו ללאה 14 נכדים והיא אף זכתה לראות 22 נינים שביקוריהם בביתה הסבו לה שמחה וגאווה מרובות. בשנותיה האחרונות אהבה גם מאד את הפעילות בוותיקון והקפידה לקחת בה חלק פעיל עד שכלו כוחותיה.
מותו של בנה רן ממחלה לפני כשלוש שנים היה לה קשה מנשוא והיא התקשתה להתמודד עם אובדנו. גם החלשות הראייה, השמיעה והזיכרון גרמו לה להסתגר בתוך עצמה. עדיין הייתה מאושרת לכל ביקור של יקיריה אף שפחות הצליחה לתקשר עמם במילים אך עם הזמן הלך סבלה וגדל.
ב-22.09.18 (י”ג בתשרי תשע”ט) נפטרה בשנתה במיטתה, כפי שביקשה לעצמה.