שלום להדי חברתי

אנו ניצבים כאן להיפרד מאדם מיוחד במינו, אדם בעל דעה מוצקה ויציבה אישיות חזקה ומרשימה מאין כמוה.

הדי עשתה מהפך ענקי בחייה. היא הגיעה לקיבוץ מהיכלי השן של האקדמיה האמריקאית והסתגלה לאורח החיים ולשפה,לאקלים, לטבע ולנוף החדשים במאמץ עצום להשתלב , כל זאת כאילו צמחה בתנועת הנוער בארץ, כמו כולנו.

הדי ידעה תמיד לשלב בין הזדהות מלאה עם ערך ואורח החיים הקיבוצי, יחד עם ערכי תרבות ותפיסת עולם שהביאה איתה מעולם אחר, ועשתה זאת ללא כל ויתורים, כדרכה. הדי הבינה על פי דרכה את חשיבותו וערכיו המיוחדים של הקיבוץ, שאותו אימצה לליבה בדבקות האופיינית לה, והגנה עליו מפני כל בקורת ולעז, בתקיפות ובחכמה.

היא השתדלה אפילו להשתמש בשפה “צברית” ככל יכולתה, על מנת להוכיח את הזדהותה המלאה עם החיים הסובבים אותה. 

היה לה להדי אומץ מיוחד במינו להגן על דעותיה בנחרצות ולעמוד כנגד כל בעלי הדעות האחרים ללא חת וללא אף שמץ של חנופה או ויתור, גם אם דעת היחיד שלה לא מקובלת. הייתה לה גם היכולת האובייקטיבית להלחם על דעותיה, באשר יושרה ופשטות הליכותיה לא עמדו אף פעם בניגוד לתפיסותיה המוסריות.

דווקא תכונותיה אלה גרמו לחברה לבחור בה לתפקידים בכירים בקהילה הקיבוצית.

ומעבר לכל אלה הדי היא אמא וסבתא נהדרת, חמה ואוהבת, מבשלת וסורגת, ומאידך עוזרת בלימודים, תרגומים והחלטות כבדות משקל.

איבדתי חברה יקרה מאין כמוה וכאבי רב.

תמר שקולניק