רן חבר יקר שלי,

היית הידיד הראשון שלי בחיים, כששנינו הגענו מבתי תינוקות שונים לגן אל”ף. נדמה לי שיחד התבשל והגיח אל העולם האני של כל אחד מאיתנו – שני ילדי גן עם גוף קטן וראש גדול, שהיו הולכים ומשוחחים, משתעשעים במילים והוגים מחשבות גדולות על שום דבר, ממש כמו פו הדוב.

בשנים האחרונות סיפרתי לך – סליחה אם אחזור שוב על הסיפור – איך תודות לך נפל לי האסימון הראשון בחיים. אני זוכרת את זה בבהירות כל כך גדולה! זה היה אחרי הצהריים, אחרי השינה וארוחת ארבע, כשכבר הגיע הזמן ללכת להורים. התכוונו ללכת יחד, אבל אני התעכבתי כי הייתי חייבת לטפל בבובה אחת שהייתה בעגלה בפינת הבובות. אני לא זוכרת מה קרה לה – אם הייתה חולה או לא לבושה או צמאה, אבל היה דחוף וחשוב מאוד לטפל בה. ואז אתה אמרת שזה טיפשי לטפל בבובות, מפני שהן סתם חתיכות של פלסטיק והן בכלל לא חיות.

אני עדיין מרגישה את אותה התרגשות שחשתי אז, כשמה שאמרת הזיז איזה גלגלים בתוך הראש שלי וגרם לי לראות אמת בהירה. בטח שהן לא חיות, מה חשבתי בכלל? החכם ההודי שאנקראצ’אריה אמר, שכשמתבררת האמת, אי אפשר לחזור לתודעה הבורה שהייתה לפני כן, כשלא ידענו את האמת. אני כל כך מסכימה איתו, אני הרי מבינה את זה מאז, מגן אל”ף, בזכותך. זה היה הרגע, באותו אחרי הצהריים בגן אל”ף, שהפסקתי לשחק בבובות.

את הסיפור הזה סיפרתי לך כמה פעמים כשכבר היינו גדולים, ותמיד היית מגיב אליו בחוסר שביעות רצון. מעולם לא היית מרוצה מעצמך. היה לך חשבון ארוך עם עצמך, אפילו על דברים שאמרת בגן. כאב מאוד להיווכח כמה נמוך היה הדימוי העצמי שלך, כמה מעולם לא ראית את ערכך שלך. תמיד אמרת לי כמה זה היה חסר דמיון לגרום לילדה שתפסיק לשחק בבובות. עצוב לי שמעולם לא הצלחתי לשכנע אותך שעבורי המחשבה הבהירה שלך הייתה זכייה גדולה פי אלף מבובות עשויות פלסטיק.

 בכיתת “ברוש”, שאליה עברנו כמובן יחד, היה משתרר תמיד שקט כשהיית מדבר. איזה ילד חכם היית! אף פעם לא היה אפשר לדעת מאיפה אתה משיג את המחשבות הגדולות האלה. נכון, לקשור סנדות לא ידעת ובעבודות ידיים היית רחוק מלהצטיין, אבל במחשבות מופשטות היית מלך, ומה שיותר ערטילאיות, כך ראית אותן ברורות יותר. אף פעם לא הבנתי איך מצאת את הרגליים והידיים בכל הרעיונות הגדולים של המאה, שנולדנו באמצעה. בתקופות מסוימות זה הציק לי מאוד: באנו הרי מאותו הגן, איך זה שאני לא מצליחה לחשוב ככה? הייתי עוקבת אחריך ומנסה למצוא מאיפה אתה מוציא את המילים הגדולות האלה – קומוניזם וקפיטליזם וסוציאליזם. בשנים מסוימות ההשערה הרווחת בכיתה הייתה שזה בגלל שההורים שלך היו היחידים מהורי הכיתה שסירבו לקרוא את ברירת המחדל של עיתון “למרחב” ובחרו ב”על המשמר”.

הרבה שנים עברו וכל אחד מאיתנו התכנס במשפחה שבנה לעצמו. בחודשים האחרונים, יחד עם הייסורים של המחלה, ראיתי שוב את ילד הגן עם העיניים הזכות והתודעה הצלולה, הנדיבה והטובה ההיא, שמיטיבה כל כך לראות רעיונות גדולים.

רן יקר, אני מקווה שאתה במקום טוב, במקום בלי סבל. וכשיגיע הזמן שלי להגיע לשם, אני מקווה שתיתן לי שוב יד ותעזור לי להבין מה היה כל מה שהיינו ועשינו פה, ואולי אז ייפול לי האסימון האחרון.

 

נירה צפריר