נפרדים מאברהם
אבא יקר,
הלכת מאיתנו ואנחנו לא מוכנות עדין לוותר עליך.
שמרת עד יומך האחרון על צלילות והתמצאות. לא נעלם ממך מידע ולו הפעוט ביותר על הקורה במשפחה ובקיבוץ, שהיה כה קרוב ללבך.
במשך השנים הארוכות של חייך לא ויתרת על הזדמנות להתנדב. אם זה בבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה, הקמת בית ספר לילדי פליטים באירופה, נתינת זהותך לפליט שיוכל לעלות ארצה, התגייסות לעזרה בקיבוץ צעיר – רגבים, עזרה לקיבוץ אלרום לאחר מלחמת יום כיפור וכן התנדבת לשרת בתפקידים שונים בקיבוץ. כל אלה נעשו בצניעות ובענווה רבה. ההתנדבות וההתגייסות למען רעיון המדינה והקיבוץ איפיינו את חייך.
אמא, תמיד תמכה ועזרה ולפעמים גם התגייסה עם כל המשפחה. בבית נתת לאמא להוביל. האהבה ביניכם היתה לשם דבר.נער ונערה שעזבו את ביתם בגיל הנעורים, איבדו את משפחתם והצליחו להקים משפחה לתפארת.
לאחר האובדן הגדול של משפחתך, חדלת להאמין באלוהים ונתת את מבטחך בסוציאליזם – הקיבוץ. עד יומך האחרון האמנת, וניסית לשמר את הקיבוץ של פעם. יחד עם זאת חקרת ושאלת בספרי המחשבה היהודית: תלמוד, משנה וספר האגדה. לא ויתרת על השורשים בהיותך נאמן על ציווי אביך “היה יהודי”.
לאחר לכתה של אמא, היה לך קשה מאוד. השתדלנו כמה שאפשר להקל עליך.
לקחת איתך חלק מאיתנו, מילדותנו.
היית לנו מורה דרך לחיים.
לא תמיד היה קל לקבל את השקפתך והיו ויכוחים רבים בינינו. ידענו שמתוך אהבה, דאגה ואכפתיות הדברים נאמרים.
אבא אהוב,
חיית חיים ארוכים, מאתגרים ומספקים. הקמת דורות מחוייבים ואיכותיים, כפי שרצית.
תחסר לכולנו
תנוח על משכבך בשלום,
אוהבות – שלומית, צביה, רותי ונירית
סבא היה אדם עם עקרונות שידע לעמוד על שלו ולא ויתר, אך יחד עם זאת הוא גם היה מקשיב ומתעניין בדברים חדשים שלמדתי או במה שקורה בחיי.
אני חושבת שהוא האדם ממנו הרגשתי הכי הרבה ציפיות אבל גם הכי הרבה גאווה. הוא אולי לא אמר את זה במילים אבל המבט שלו ברגע שהייתי נכנסת אמר הכל. ואמא תמיד סיפרה לי שהוא שואל עלי גם כשאני לא פה.
סבא מאוד חיכה לביקורים ותמיד היה פותח בשיחה ושואל שאלות חכמות ומעניינות שאתגרו אותי (ולפעמים גם הרגיזו) וגרמו לי לחשוב על הדברים מנקודת מבט אחרת.
בארוחת שישי האחרונה סבא היה בבית חולים ולמרות שהחשבנו שהכל יהיה בסדר ההרגשה היתה מוזרה שהוא לא איתנו בשולחן.
הוא היה כמו סלע חזק שנמצא תמיד, שעבר כל כך הרבה בחיים ושרד את הכל.
כל פעם התפלאתי מחדש כמה אנשים סבא הכיר בחייו וכמה כולם מעריכים ואוהבים אותו.
סבא,
אני לא מאמינה שלא אוכל לדבר איתך יותר, שלא תשב איתנו בארוחות שישי ולא תשאל אותי איך הולך בלימודים.
אני שמחה שבאתי וזכיתי לראות אותך ביום שישי, להכין לך עוד עוגת שמרים שכל כך אהבת ולשמח אותך עוד קצת בביקור.
יהיה חסר לי מי שילווה ויתעניין, אל מי לבוא ולספר.
אני מקווה שתפגוש עכשיו את סבתא ותחזור אל האהבה הגדולה שלך ויודעת ששניכם מסתכלים עלי וגאים מלמעלה.
אוהבת וזוכרת, נטע
לסבא שלי
בעודי כותב לך מכתב זה, מאזין אני לשירו של אהוד בנאי “מזמור לדוד” האהוב עלייך ועליי. שיר שמאוד מזכיר לפי דעתי אותך ואת דרכך הארוכה.
אתמול, כששמעתי על פטירתך, המחשבה הראשונה שקפצה בליבי הייתה האם הספקתי? חקרתי אחרי מחשבה זו כפי שאתה היית חוקר אחר כל דבר ועניין, ושאלתי את עצמי האם הספקתי להנות מחברתך? האם הספקתי להנות מחכמתך? מאופייך השקט, השקול, והמרוכז? גילית שכן, למדתי ממך רבות במהלך שנות חיי. למדתי ממך לחשוב לפני שאומרים, למדתי ממך להתחקות אחר מקורותיי ושורשיי ולבחון דרכי שוב ושוב.
כאשר גדלתי והתבגרתי והיה בליבי פנאי ללמוד על עברך באמצעות הספר שכתבת אודות חייך, התמלאתי כולי הערצה וגאווה, בידיעתי שהאיש שעבר כל כך הרבה בחייו ותרם למדינתו והקים את ביתו שהוא גם ביתי הוא סבא שלי, שלי!
אני חושב שתמיד היינו קרובים אני ואתה ואני חושב גם שאחרי לכתה של סבתא חנה, אתה נתת וגם המשפחה יכלה להתקרב אליך יותר. במהלך 10 השנים האלה ראיתי איך אתה, למרות כל מה שעברת ובגילך המופלג שבורכת, מצליח להיפתח, לשנות הרגלים ולאהוב. בעקבות העמקת היכרותי איתך ובראותי את שברירותך גדל בי הצורך להגן עליך ולשמור עליך.
תמיד עלה על פניי חיוך בארוחות שישי בראותי אותך.
בחזרה לשאלה שהעסיקה האם הספקתי? מה שלא הספקתי זה להיפרד ממך כמו שצריך, וזוהי מטרתי במכתב זה. אני רוצה להגיד לך להתראות מעולם זה אבל שלום בעולם הנשמות שבו אני יודע שתהייה איתי בכל מקום לאורך חיי.
אז שוב אני אומר שלום, שלום סבא אהוב שכל כך יחסר לי כאן ולכולם גם, אני אוהב אותך ומתגעגע כל כך.
גל, נכדך הצעיר.