חנה חופרי
27/02/1924 – 24/06/2013

חנה חופרי – קורות חיים
אמנו וסבתנו חנה נולדה בגרמניה בשנת 1924 למשפחה ציונית, אביה היה רופא ילדים ואמה – עובדת סוציאלית ומוסיקאית. בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, עלתה המשפחה לפלסטינה, לתל אביב. החינוך בבית, שהמשיך להיות אירופאי מאד, כלל מוסיקה, אמנות ונימוסים קפדניים. הקליטה בשנותיה הראשונות של אמא בארץ, קשתה עליה. בהיותה בכתה ה’ עברה לבי”ס “שלווה”, שם הכירה את חברתה עליזה, עמה נשארה בקשרי-חברות עד יומה האחרון.
עם הגיעה לכתה ו’, הצטרפה לתנועת “מחנות העולים”, שם מצאה בית ומשפחה. שנות נעוריה עברו עליה בגימנסיה “הרצליה” ושם לראשונה התעורר בה הרצון להיות מורה, זאת בעקבות שיטות ההוראה דאז, שלא נראו לה. שם גם הכירה את אבינו, עמירם.
בשנת 1942, כשכל חבריה לתנועה הלכו לשנת הכשרה ביגור, לקראת הגשמה בבית הערבה, נבחרה אמא להדריך בתנועה ונשארה שנה נוספת בתל אביב. הניתוק מחבריה ומעמירם היה לה קשה. בתום שנת ההדרכה הצטרפה לאנשי בית הערבה.
בשנת 1944 התחתנה עם עמירם. שנתיים לאחר מכן נולדה רותם. באותה שנה רינה קלינוב ילדה את ערן וכאן נוצרה ידידות ארוכת שנים שהמשיכה עד סוף ימיה.
בשנותיה בבית הערבה השתייכה לקבוצת אוהבי טיולים, איתם טיילה לעיתים טיולים הרפתקניים כולל הטיול המפורסם להר נבו.
במלחמת העצמאות, לאחר תקופת ביניים של שהות בת שמונה חודשים בשפיים, עלתה אמא עם כל הקבוצה לכברי. בשנה הראשונה בכברי נולדה נעמי. בהיותה כבת 30 נפרדה אמא מעמירם.
בשנותיה הראשונות בקיבוץ טיפלה בילדים. בתקופה זו ביתה היה פתוח ל”אימוץ ילדי חוץ”, דני שקולניק, אברום גבאי ורותי שושני, הם היו כילדיה לכל דבר.
בשנים 1955-6 למדה הוראה בסמינר “אורנים”. עם סיום הלימודים עבדה אמא כל שנותיה בתחום החינוך: בהוראה, בועדת חינוך של הקיבוץ המאוחד ומאז 1968 לימדה הוראה והייתה מדריכה דידקטית באורנים במשך 15 שנה. תוך כדי עבודתה למדה באוניברסיטת ירושלים לתואר שני בחינוך, בהכשרת מורים ובסוציולוגיה.
אמא הייתה בין הנשים הראשונות בתנועה הקיבוצית בעלת תואר שני ועם רישיון נהיגה. היא הייתה נוסעת, לבדה, בלילות אל קיבוצים צעירים ברמת הגולן, כדי להשתתף באסיפות שלהם ולייעץ להם כיצד לבנות מערכת חינוך. יחד עם זאת, בשל צניעותה הרבה, מעולם לא ראתה עצמה כפורצת דרך.
באורנים הכירה את מיכאל ואיתו חיה באהבה מיוחדת במינה מעל שלושים שנה. אמא אהבה מאוד את עבודתה בחינוך ובכך מימשה חלום משנות נעוריה. עם הגיעה לגיל פנסיה סיימה את עבודתה באורנים והקימה בבי”ס היסודי של כברי את המרכזיה הפדגוגית שהייתה בין הראשונות בתנועה הקיבוצית. שנים רבות ניהלה את המרכזיה בהתמסרות רבה.
אמא הייתה אישה צנועה, ישרה ונמנעה מלהיכנס למאבקי כוח. כל השנים אהבה מאוד לשיר והייתה חברה במקהלת הקיבוץ המאוחד עד שנפגעו מיתרי קולה. לעת זיקנתה נשאלה למה היא מתגעגעת מימי נעוריה ותשובתה הייתה שהיא מתגעגעת רק ליכולתה לשיר. הייתה פעילה בכברי, בועדות, כחברת מזכירות ותקופה אף ניהלה את בי”ס. תמיד הקפידה על הופעה נאה ומטופחת, גם בשנות שהותה ב”נאות”.
הבוקר, 24.6.13, בשקט ובצניעות שכה אפיינו אותך, אמא, כך גם הלכת לעולמך, בהיותך בת 89.
השארת אחריך 2 בנות, 7 נכדים, ו – 9 נינים שיחסרו אותך מאוד.

היי שלום אמא וסבתא אהובה.