אבא יקר,
היום שמעתי את נשימתך האחרונה. היא הייתה מיוחדת במינה.
מוקדם לי להבין ולהפנים מה היה בה אך הרגשתי אותה היטב. הייתה בה הרבה נוכחות
מחר נקרא בוותיקון את פרשת פרשת וילך.
משה רבנו הולך למותו, לפגוש מחדש את תמימותו.
משה מלמד אותנו שיעור בפרידה – הולך לקראתה, לא נופל אליה, לא נקלע אליה. בהליכה זקופה ומודעת, בוטח בדרכו כמו אדם שנוכח, והולך בחייו שלו. אתה אמנם שכבת במיטה, כפי ששכבת חודשים ארוכים, אבל הרגשתי שאתה בוטח בדרכך ומודע אליה!
ראוי שפרידות יהיו קצרות וממוקדות, בהירות ונטולות מניפולציות, ואכן ככה נפרדת מאתנו הבקר.
וילך משה – עכשיו אנחנו צריכים להפנים שעולמנו יהיה בלעדיך, וזה קשה מאד!
שאלתי את עצמי, כמה פעמים, למה נשארת אתנו בשנים האחרונות. יותר מכל, אני מרגיש, שרצית להעביר לנו מסר שנזכה להיות ביחד, שנתחבר יותר , הרי זה היה החלום והחזון שלך ושל אמא !
וילך משה – משה בצד אחד והעם בצד שני כי זו מהותה של פרידה שיוצרים בה נפרדות .
ובפסוק האחרון של הפרשה:
.. את דברי השירה הזאת עד תמם – “כי בסוף הכל נמדד על היכולת שלנו לשוב לעמדת המוצא של חיינו והיא התמימות.
תמימות הינה המדרגה העליונה בחיים רוחניים ולא לחינם נאמר על יעקב אבינו שהיה איש תם יושב אוהלים.
תמימות הינה מהות הטוהר בחיים והיפוכו של תם הינו מת.
אדם שמוותר על תמימותו, על יכולתו לתת אמון בבני אדם הופך את זמנו לזמן מת.
ואתה, היית תמים עם בני אדם. כל אחד שהתקרבת אליו ידעת לתת לו את תשומת הלב המיוחדת שלך, אמפתיה ומילה טובה.
כשנשיב אנו את נשמתנו לבוראנו נישאל בראש ובראשונה עד כמה הצלחנו לשמור על תמימותנו בעולם שלכאורה יש בו הכל חוץ מאשר תמימות.
אבא, לך בדרכך לשלום! אוהב אותך אהבת אמת. אני מתגעגע אלך ותהיה חסר לי מאד!
יהי זכרך ברוך!
דוד
דוד