פרידה מאיציק – שוקה הד

איציק, 58 שנות ידידות בין שתי משפחותינו שהתחילה כאשר נישאנו באותו ערב בכברי בחתונה משותפת של ארבעה זוגות.

מאז ועד היום גרנו בשכנות, ראשית בצריף השוודי, אחר כך בבתים שמול צריף חדר האוכל הישן, יחד עברנו לקצה הצפוני לשכונת למרחב, ומשם שוב דרומה לבתי הקבע בקומתיים.

יחד עשינו פסק זמן מחיי הקיבוץ ועברנו לעיר החדשה אז -ערד, כשכל משפחה חובקת את בנה הבכור, ויחד חזרנו לכברי והמשכנו את חיינו בקיבוץ.

יחד יצאנו לטיול בחו”ל שנמשך ארבעה שבועות, וידענו להסתדר לאורך כל הדרך, מה שדרש ויתורים והתפשרויות, אתה נודעת במזגך החם כמו שקראת לזה ולא תמיד היה קל להסתדר אתך מה שדרש כמובן ויתורים כלשהם כאמור עקב כך, עומק הידידות בינינו לא נפגע, המשכנו תמיד להיות שם האחד למען השני כל הזמן.

ישנם הרבה סיפורים על כל מיני מקרים ומצבים שיעידו על כך, אציין רק אחד מהם, גרנו בקומתיים דלת מול דלת, בערב ראש השנה כשהתכוננו ללכת למסיבת החג המשותפת שנערכה אז באולם הספורט ילדינו שהיו אז קטנים, ישבו בחדר המדרגות ופיצחו אגוזים בננו הצעיר גיא שהיה אז בערך בן שלוש שאף פירורי קליפות אגוז ולא הצליח לפלוט אותם, הילדים הזעיקו אותנו והיה ברור שצריך לקחת את גיא לטיפול בבי”ח, אתה לא היססת לרגע מיד ארגנת רכב ולקחת אותו ואת גאולה וירדתם לבי”ח אביבה ואני נשארנו עם שאר הילדים והלכנו לערב קבלת החג. דאוגים ודרוכים עד לחזרתכם בשעה מאוחרת להודיענו שהכל בסדר ושגיא קיבל את הטיפול הנכון,

כך חיינו היו שזורים יחד עם שלל אירועים ומצבים.

ואני יודע שלמרות החזות הקשוחה שהיתה לך, בתוכך פעם לב חם, ושביסודך היית איש טוב ואהבת את משפחתך ואת ידידיך.

שלום לך איש יקר, נוח בשלום על משכבך.

                                                       חברך שוקה