אורי הירשמן
11/03/1922 – 01/09/2013 כו’ אלול תשעג

אורי נולד ב-11 במרץ 1922 בפרנקפורט אשר בגרמניה, בן להוריו הדוויג ולזרוס, אח בכור לאחותו מרגוט. משפחתו הייתה משפחה אמידה – הוריו של אורי לא היו ציונים, הם כינו את עצמם “גרמנים בני דת משה”. וכך חנכו את הילדים.
ב-1932 סיים בי”ס יסודי ועבר לגימנסיה. אורי היה בן 11 כשהיטלר עלה לשלטון. במשך שנה ניתן לו להמשיך ללמוד בגימנסיה שהייתה מעורבת בגרמנים ויהודים. האווירה בגימנסיה השתנתה ואורי עבר ללמוד בבי”ס יהודי אורתודוכסי. האנטישמיות בגרמניה גרמה למשפחה המורחבת להגר לארה”ב וארגנטינה. לקראת הגירת המשפחה לארגנטינה נשלח אורי לבי”ס חקלאי לצורך הכשרתו. שם פגש לראשונה מדריכים מתנועת החלוץ ושמע לראשונה על ארץ ישראל, הציונות והקיבוצים.

ב-1937 חלה אביו בסרטן – תוכנית ההגירה לארגנטינה בוטלה. המשפחה נפרדה מכל רכושה כדי לממן את הטיפולים של האב, אורי יצא לעבוד כדי לעזור לאמו בפרנסת הבית, במקביל נרשם אורי לעליית הנוער ובאוקטובר 1938 נשלח למחנה הכשרה של הסוכנות. יומיים לפני יום הולדתו ה-17 נפרד אורי מאמו ואחותו בתחנת הרכבת מבלי לדעת אם ישובו להיפגש.

בחודש מרץ הגיע אורי ארצה לעין חרוד, במסגרת חברת נוער. חצי שנה לאחר עלייתו לארץ פרצה מלחמת העולם והקשר עם אמו נותק. אחותו מרגוט נשלחה לאנגליה ובמשך 25 שנה לא זכו לראות זה את זו.
אחריי שנתיים עבר אורי להכשרה נוספת בגבעת השלושה ועם סיומה הגיע בקיץ 1942 עם כ-42 חברים מהקבוצה לבית הערבה.
אורי עבד ברפת ובחברת האשלג עד שגויס ל”נוער העובד” לסניף פתח-תקווה. אחרי שנה שב לבית הערבה שם פגש את זהבה. באוקטובר 1944 התחתנו וביולי 1947 נולד בנם הבכור עמיר. ב-1948 פונתה בית הערבה, באותו זמן היה אורי סדרן עבודה ונכח בליל הפינוי.
במרץ 1949 הגיע לכברי אחרי שהיה עם החברים בסדום (זהבה ועמיר היו בשפיים).
בשנתו הראשונה בכברי עבד ברפת, ומאז 1950 ועד 1982 עסק אורי בחינוך. החינוך היה נשמתו, הוא אהב את העבודה בחינוך וראה בה את ייעודו בחיים.
רבים מבני כברי וילדי עלית הנוער זכו להיות חניכיו, והחזירו לו הרבה הרבה אהבה והערכה לאורך כל השנים. בין לבין נולדו רונית ב-1953 ותמר ב-1956.

ב-1967 נפל עמיר בחאן יונס – במלחמת ששת הימים, הצער והכאב היו קשים מנשוא ולמרות זאת המשיך אורי לעבוד בחינוך, ואף ירד במלחמת יום הכיפורים לעזור באילות, הקיבוץ בו בחר עמיר להיות.
במהלך שנותיו בכברי הספיק אורי להיות מנהל בי”ס, מזכיר, אחראי למחלקת המתנדבים בקיבוץ המאוחד, מגויס לקיבוץ רביד בגיל 61, לעבוד במחלקת הבקרה של כבירן, להיות רכז תרבות, פעיל בקליטת “בית ראשון במולדת”, אחראי לערוץ הפנימי ונהג כת”ף למבוגרים.

ב-כ”ו אלול תשע”ג ימים ספורים לפני ערב ראש השנה, ה-1.9.2013 עצם את עיניו. בן 91 וחצי השאיר אחריו משפחה אוהבת: בארה”ב את אחותו מרגוט, ילדיה לינדסי וברוס, נכדיה מרק וסטס (seth). בארץ – תמר ולביא, רונית וקני, ששה נכדים: ערן, ענת ,טל, אלעד, איתי ושרי אליהם הצטרפו ירון, שרה וטללית, והדובדבן שבקצפת שתי הנינות סילאן וליבי.
איש אוהב, אופטימי וחייכן. שלם עם חייו בארץ ובקיבוץ. יהי זכרו ברוך.