14-01-2018
פרידה מאהוד
בארבעים ושלוש השנים מאז חזרנו רעיה ואני לכברי , הצטלבו דרכו של אהוד ודרכי שוב ושוב.
ביום קיץ לוהט בשנת 1975, יום לאחר שחזרנו לכברי התייצבתי בבוקר ליום העבודה הראשון במטע. אהוד, מרכז הענף, צייד אותי במרסס גב ושלח אותי לשמונה שעות של ריסוס עשביה. זו הייתה היכרותי עם אהוד, תחילתה של חברות ארוכת שנים.
לאחר חצי שנה המליץ אהוד שאצא לקורס מרכזי משק ברופין.
כשסיימתי את לימודי החלפתי אותו בריכוז המטע, כאשר יצא לעבודה במועצת הפירות. אהוד המשיך לעקוב מקרוב אחר התפתחות המטע גם בתפקידו החדש.
ענף המטעים התפתח בקצב מהיר ובתוך שנים אחדות צמח מ 300 ל 800 דונם אבוקדו. אהוד היה גאה ומאושר ללוות את הצמיחה המואצת. התייעצתי איתו על זנים שכדאי לטעת, על חלקות שעלינו לייעד לנטיעות נוספות. יחד עשינו מידי אביב הערכת יבול: טיילנו בצוותא בחלקות השונות וניסינו להעריך את היבול הצפוי להיקטף בסתיו ובחורף.
אהוד היה גם המ”פ שלי בחטיבת המילואים הוותיקה של הצנחנים.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאחד מלקחי המלחמה הוקמו בצה”ל פלוגות שייעודן לוחמה נגד טנקים. הפלוגה שלנו הייתה אחת הראשונות שהוקמו. אהוד התמנה למפקד הפלוגה.
שנה אחרי אימון ההקמה חווינו אסון נורא. בנובמבר 1975 השתתפנו בתרגיל לילי מוטס, שנועד לתרגל שיתוף פעולה של חיל האוויר עם צנחנים. בשל טעות בניווט סטו מטוסי ההרקולס ממסלולם ואחד מהם התנגש בפיסגת ג’בל הילאל בסיני. כל תשעת אנשי צוות האוויר ו- אחד עשר לוחמים נוספים, חמישה מהם מהפלוגה שלנו, ניספו בתאונה המחרידה. את הלילה ההוא, הימים והשבועות שלאחר מכן לא אשכח לעולם.
איתור וזיהוי החללים, ההלוויות יום אחר יום ובשנים שלאחר מכן ההתגייסות לסייע לאלמנות וליתומים, בכל אלה הקשר ביני לבין אהוד קיבל מימד נוסף ועמוק.
כאשר נודעה לי חומרת מחלתו של אהוד, סירבתי תחילה להאמין. כילד קטן העוצם את עיניו בפני מראה קשה, קיוויתי שאם אתכחש, הרע מכל לא יתרחש.
בחודשים האחרונים ליוויתי את אהוד מקרוב בביתו ובנסיעות לבדיקות בבית חולים. ככל שחלף הזמן התקווה לשינוי, ולו רק להקלה במצבו -דעכה.
שוחחנו לא מעט. “זמני קצוב” אמר אהוד, ובזמן הקצוב ביקש לשמוע וגם לחוות את דעתו על היום יום בקיבוץ. יותר מכל שמח על התוצאות המרשימות שהושגו השנה בענפי המטעים. הוא סיפר לי על הביקור של מוטי, אייל וירון שבאו לדווח לו על ההישגים. רגע של קורת רוח ושמחה.
בשבת שעברה נפגשנו בביתו. יואב, יפתח, נימרוד ואני. אהוד התקשה מאד לדבר אבל חשתי שהוא שמח עם החברותא.
בשיחותיי עימו בחודשים האחרונים הביע אהוד שוב ושוב דאגה שהבצורת המתמשכת והמחסור במים יביא להחלטה להקטין את היקף המטעים.
גשמי ברכה ירדו הבוקר והרוו את מטעי האבוקדו, הבננות, האנונה והאפרסמון שלמרגלות הגבעה.
אדם שב לאדמתו.
נוח בשלום חבר יקר.
קלמן לבנה