מרגלית לוי
2000 – 1924
קורות חייה
מרגלית נולדה לישראל וחביבה מדינה ב-22.12.1924 | (כ”ה כסלו תשרפ”ה), בשכונת “יגיע-כפיים” סמוך לרחוב גאולה בירושלים – אחות בכורה הייתה לחמשת אחיה: שושנה, ראומה, יעל, צביקה ואריה.
שכונת יגיע-כפיים” הייתה שכונה מאוכלסת בעיקר במשפחות ממוצא ספרדי אך משפחת מדינה ועוד מספר משפחות היו ממוצא תימני. בבית דיברו בשפה העברית, אך בשכונה השפה השגורה הייתה ספרדית/לדינו. האווירה הייתה חמה, קרובה ומשפחתית.
מהווי השכונה:
אמא מספרת: “באותה התקופה לא היו תנורי בישול ואפייה בבתים. לקראת שבת היו כל המשפחות מביאות את תבשיליהן
לבישול משותף בשוק מחנה יהודה היה תנור גדול, ושם היו מבשלים את האוכל. כל סיר היה מסומן בשם המשפחה.
בהתקרב ערב השבת היו האנשים לוקחים בחזרה את הסירים המהבילים והריחניים הביתה לסעודת השבת. חלק
מהאנשים השאירו את הסירים גם לצהרי יום השבת וזה היה ה”חמין של השבת”.
ישראל האב, היה קבלן בנין והעסיק פועלים יהודים וערבים. בסיום שבוע העבודה, ביום שישי, היו כל הפועלים נפגשים בבית המשפחה, מקבלים את שכרם, מתכבדים בקפה ומאפה ומשוחחים עם בני הבית.
קשרי הידידות עם ערביי הסביבה קיבלו ביטוי נוסף. לקראת החגים הגדולים היו השכנים הערבים שולחים פירות ועופות, כשי לחג.
מרגלית למדה בבי”ס אליאנס. שם למדו בשפה הצרפתית. בגיל הנעורים הצטרפה מרגלית לתנועת הנוער העובד והלומד, ומסגרת זו היוותה חלק מרכזי בחיי החברה והבילוי שלה. בגיל 14 התייתמה מרגלית מאביה, נאלצה להפסיק ללמוד, לצאת לעבודה ובכך נרתמה עם אחיותיה לעזרה לאמה ואחיה הצעירים בפרנסת הבית.
כבר מגיל צעיר בלטה מרגלית בקולה הערב והצלול. בעקבות הקול נפגשה מרגלית עם אורי. המפגש היה בבית ההבראה “מוצא” ליד ירושלים. שם שהה אורי כמחלים ומרגלית – כמטפלת. השירה הערבה שנשמעה מפיה של מרגלית הייתה תחילת הקשר שהוביל להקמת התא המשפחתי.
מרגלית ואורי נישאו ב 1.10.1946.
מרגלית הצטרפה לאורי ולקבוץ בית הערבה, שם נולד בנם הבכור יורם ב-1947. עם פרוץ מלחמת העצמאות פונו האנשים מבית הערבה (20.5.1948) לאחר המלחמה, מרגלית ואורי עלו עם חבריהם מבית הערבה והקימו את קבוץ כברי.
בכברי נולד בנם השני יובל – 1951 ובתם סמדר – 1956.
מרגלית עבדה בכברי כמטפלת בגיל הרך ובמתפרה.
בכברי הטביעה חותמה ביצירה האמנותית, שירה בחגים ועיקר פועלה היה בכריכייה שהקימה בעמל רב, כמפעל חיים – צמוד לביה”ס המתפתח. בבית מלאכה זה הגיעה לרמה מקצועית גבוהה שנודעה בכל הארץ ותלמידים רבים הגיעו ללמוד אצלה את עבודת כריכת הספרים, על מנת להקים כריכיות דומות ביישוביהם.
מרגלית נפטרה ב – 17.9.2000 | יז’ באלול תש”ס
השאירה בעל אורי, שלושה ילדים, ותשעה נכדים
יהי זיכרה ברוך
הילדים, סמדר, יובל ויורם