על אמא במלאת שנה לפטירתה

אפריל 2006

אמא קנתה לי את הספר “נרות נץ החלב” של אגי משעול, העוסק כולו בפרידה מההורים, מייד עם יציאתו לאור, לפני כשלוש שנים. הפרידה ממנה עוד נראתה לי אז רחוקה ולא הבנתי מה היא נותנת לי ספר כזה. 

אגי משעול כותבת שם,  בשיר מס. 8:

לא הייתי צריכה להלשין עליך

לאמבולנס.

לו יכולתי הייתי מבריחה אותך

למרפאת החיות של אשר משורר

כדי להרדים אותך מפה

 

הייתי מחבקת

ולוחשת לתוך פנייך טובה, טובה

עד שייגמרו צירי המוות

כמה שייקח

עד שתלדי את עצמך

לתוך הצד האחר.

 

כמעט כל יום במשך השנה האחרונה אני חושבת עליה. בעצם עליה ועלי. כמעט אף פעם לא חשבתי עליה בפני עצמה. המראות האחרונים של הכאב הקשה מנשוא שלה, של חוסר האונים הנורא שלי מול הכאב הזה, של הצער שלה אל מול הקושי שלי… מעגל בלתי פוסק של אמא ובת, של חיבור וניתוק, של קרבה ופרידה, מעגל של הריון ולידה, של חיים ומוות.

לא היית אמא ככל האמהות. אני לא הייתי בת ככל הבנות. ידעתי תמיד שאני צריכה לשמור עלייך, להגן עלייך מהעולם הזה שמעמיד לך מכשולים על כל צעד ושעל. הרבה פעמים התחלפנו בתפקידים. למרות זאת ואולי בגלל זה – האימהות שלך היתה המהות שלי, במשך הרבה שנים.

כשחלית לאחרונה, ואחרי תקופה ארוכה של דאגה ואי ודאות, כשהגענו אל ד”ר חרץ, והוא הצליח לאבחן מה יש לך ולהתאים תרופה – הרגשתי כמו הילד באגדה על פרח לב הזהב, שמצליח למצוא לאמו האהובה תרופה.  

התמונה שלך על שולחני. יום יום היא מול עיני. גם הקבר שלך ניצב בתוך בית הקברות הפורח והיפהפה של כברי. חלק מהבגדים שלך אני לובשת. אבל שום דבר מכל זה הוא לא באמת את.
אמא רבת הרבדים שלי, המתרגשת ובוכה מכל דבר, המתלהבת ומכירה כל משורר וסופר מתחיל וכל יצירה חדשה שרק הופיעה, אנציקלופדיה שלי ושל כל המשפחה לכל מילה לא מוכרת, לכל שביב מידע היסטורי, חברתי וגיאוגרפי. אמא שמתחברת בהזדהות מלאה לכל הוויה אנושית באשר היא – מהוותיקון וכל המתרחש בו ועד לואי, הילד מלא הקסם שהצמדנו למשפחתנו. אמא שנפגעת מכל ביטוי של שררה ונאבקת עד ימיה האחרונים נגד שרירות לב כלפי מי שבודד וחלש. אמא אוטודידקטית, שלומדת, כל הזמן,  כל תחום שנקרה בדרכה, החל ממחשבים ועד מחקרים פמיניסטיים ומחקרי זיקנה חדשניים. ותמיד מורה, לכל מי שרק מוכן, קטנטנים וזקנים, בקבוצות ולבד, מהרצאה בבית לוחמי הגטאות ועד שולחן הסדר המשפחתי.

אמא שלי, האחת והיחידה.       

 

כתבה נריה