תמר רעיף
1919 – 2010
קורות חייה
תמר נולדה במוסקבה בסוף 1919. אביה, בנימין מבית סרברניקוב, שהפך לכספי, היה מורה לעברית ועבד בתיאטרון הבימה במוסקבה כמתרגם מחזות לעברית וגם כתב שירה (בין יתר שיריו כתב גם את “שישו ושמחו”, “חד גדיא” ושיר הילדים הנודע “השפן הקטן” שעליו נפרט בהמשך). המשפחה הגיעה לארץ ב- 1925 בעליה בלתי לגאלית בעקבות סיור של התיאטרון ברחבי אירופה ומאז נשארה.
הם התגוררו בתל אביב, ותמר למדה בבית החינוך של ילדי העובדים שם לימד וחינך אביה. בבית ספר זה הוטמעו בה היסודות הקיבוציים שליוו אותה לאורך כל דרכה.
בתיכון עברה ללמוד בקיבוץ גבעת השלושה, ובסיום הלימודים יצאה להכשרה של מחנות העולים בקיבוץ גבעת ברנר ובקיבוץ שדות ים, שם פגשה את יוסקה רעיף לימים בעלה, ויחד יצאו להגשמה והקמת קיבוץ בית הערבה ושם נולדה בתם הבכורה, ענת.
במלחמת השחרור, כשבית הערבה פונתה, עברה ענת עם שאר ילדי הקיבוץ לשפיים ויוסקה שהדריך אז בתנועה בתל אביב, ליווה את הילדים באווירון שבו הם פונו ותמר נשארה עם שאר החברים בסדום.
לאחר מספר חודשים בתחילת 1949 התאחדו שוב להקמת קיבוץ כברי ואז נולד בינג’י.
בתחילה עבדה תמר בדיר והייתה יוצאת עם עדר הכבשים למרעה ומבלה בין הבוסתנים והמעיינות למרגלות הגבעה, שהקסימו אותה ולפעמים גם השכיחו ממנה את היותה הרועה.
לצד התפקידים שתמר מילאה בעבודה בכברי, תמיד גם עסקה בתחביבים יצירתיים לפי צו האופנה ולא החמיצה הזדמנויות לטיולים סביב העולם ובין לבין באותה רוח היצירה, הביאה יחד עם יוסקה לעולם,גם את הדס וגל.
החיים לצד יוסקה, שהיה דמות מאד מרכזית בחיי כברי ובתנועה הקיבוצית כולה והיה תקופות ארוכות בשליחויות שונות מחוץ לבית,דרשו מתמר אחריות ועצמאות רבה.
כשענת ילדה את ילדיה הראשונים, חווית הסבים הפכה להיות מרכז העניין במשפחה, אך כעבור תקופה קצרה נפטר יוסקה באופן מפתיע ובגיל צעיר והותיר את תמר אלמנה למשך 40 שנות חייה הנותרות, אך אהבתה ומשיכתה להרפתקאות וטיולים ועצם היותה יורשת תמלוגי הלהיט הנודע “השפן הקטן” הביאו את משפחתה המורחבת להצטרף אליה ל”טיולי השפן הקטן” ברחבי העולם ולחגוג את יום הולדתה ה- 80 בנופיו הקסומים של האי כרתים.
בדצמבר 2009 התכנסה המשפחה כולה על כל גווניה ורבדיה לחגוג את יום הולדתה ה- 90.
(לחיצה על התמונה תגדיל אותה)
תמר התברכה ב-4 ילדים, 22 נכדים (12 מתוכם של גל) ו- 15 נינים היא אהבה לחיות את החיים, אוכל טוב, אומנות, ספרים וקולנוע ובעיקר לצחוק המון.
שנות חייה האחרונות היו מלוות בהרבה כאב וסבל יחד עם השלמה וקבלה ויתר רוך.
זכינו יחד עם אמא בשנותיה האחרונות במתנה ענקית בשם מרי לו שטיפלה בה והייתה עבורה ועבור כולנו מלאך משמיים. הקשר ביניהן היה של חברות אמיתית ויחד כשעוד אפשר היה, הן היו מבלות ובעיקר צוחקות המון.
שלום לך תמר, מכל ילדיך. יהי זכרך ברוך.