משה ליאון (צ’יקיטו) גרינברג

1946 – 1965

משה עלה מארגנטינה עם משפחתו בשנת 1963 , נער בן 17 ,

גדל בבית עם ערכים ציוניים, אביו שהיה בתנועת נוער ציוני

עוד ברוסיה, שנים רבות שאף  להגשים ולעלות ארצה.

לקיבוץ כברי הגיע במסגרת אולפן צעיר, המשלב לימודים ועבודה.

עם הגעתו השתלב בענף המספוא ונקשר לעובדי הענף, התגאה

להיות חלק מהעבודה החקלאית.

יצר קשרים עם בני שכבת הנעורים, בסיום האולפן נקלט בכיתת

“ערבה” בשנתם הלימודים האחרונה י”ב.

איתם יצא  לקיבוץ אילות לשבועיים בהם העמיק

את קשריו עם בני ערבה.

צ’יקיטו היה נער בעל חוש הומור, שמחת חיים עם חיוך תמידי

ורגש ציוני ורצון לתרום בכל התחומים.

חודש לאחר גיוסו לחייל השריון, בספטמבר 1964 התקבל

לחברות בכברי ומאז הרגיש שקליטתו בארץ הסתיימה והוא

חלק מהעם והחברה. היה לו חשוב לתרום “למען שמירה על

ביטחון המדינה” כפי שנהג לומר בגאווה.

נהרג במלוי תפקידו, ביום 4.11.1965 , בן 19 .

נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.