עדן ונהורסט
26.3.1986 – 10.8.2004

עדן, בן אפרת ויאן. נולד ביום ט”ו באדר ב’ תשמ”ו (26.3.1986) בקיבוץ כברי. אח צעיר לעמרי ואבנר ואח בוגר וקרוב לאחות הקטנה – כרמל.

עדן גדל והתחנך בקבוץ כברי, למד בבית-הספר היסודי “מעיינות” ובבית-הספר התיכון “מנור-כברי”.

עדן אהב מאוד את ספריו של הסופר ג’.ר.ר. טולקין, “שר הטבעות” ו”ההוביט”, אשר התאימו לו והתחברו אליו הן ברמה האינטלקטואלית והן ברמת הדמיון המופשט. עדן הצטרף לפורום העוסק בטולקין וביצירותיו ועד מהרה הפך לפעיל מרכזי וממנהלי האתר. יחד עם מנהל האתר הוא בנה אנציקלופדיה ובה יותר מ- 2,000 ערכים על ספריו של טולקין והיה שותף במפעלים נוספים.

בני משפחתו כותבים: “עדן, מה כבר אפשר להגיד על ילד ששמו עדן. השם כל כך התאים לבטא את כל מהותך, כמו גן-העדן היית לנו, כל כך עדין, רגיש, מלא תבונה ונועם. משרה תמיד אווירה של אהבה וכנות. ואיזה הומור היה לך, טבול בשנינות ובציניות קלה. בבית היית ילד כזה אוהב וחבר טוב, לא היה בך שמץ של רוע, ילד שלא יגע לרעה אפילו בחרקים המסתובבים בבית – מקסימום יעיף חיפושית אל מחוץ לדלת. כולנו אהבנו אותך ואת חברתך, כולם אהבו אותך, אי-אפשר היה שלא. מאז היותך ילד רך תמיד הזכרת לנו את הנסיך הקטן, האופי העדין, האווריריות הזו שלך, העיסוק בדברים המהותיים והאור שזרח ממך… צחקנו כשהיינו שומעים אותך יושב ליד המחשב במשחק קולקטיבי עם כל החברים שלך ברחבי כברי, איך שהיית צועק עליהם ומתעצבן כשהם לא פועלים בדיוק לפי כוונותיך, כשאתה היית כבר כמה צעדים קדימה כל הזמן, או שהיינו שומעים אותך כשהיית מתפקע מצחוק תוך כדי צפייה באחד הקטעים ההומוריסטים שהיית צופה בהם כשהיית במחשב. צחקנו גם מקצב הדיבור הסילוני שלך, שבקושי יכולנו לעקוב אחריו ואבא תמיד היה מבקש מכרמל שתתרגם לו את מה שאמרת. אהבנו את חבורת החברים שלך, איזה קשרים נהדרים היו ביניכם ואיך כל פעם לפני בחינה הייתם מתכנסים כדי להתכונן ובעיקר כדי להעביר לך את החומר לפני הבחינה. אני לא יודעת כמה למדתם, אך המפגשים האלה היו תמיד חוויה בפני עצמה. היתה טבועה בך מין עצלות מחושבת כזו של חוסר רצון לעשות מאמץ בדברים שנראו לא מספיק חשובים בעיניך או לא מעניינים דיים. אך כשמשהו כן תפס אותך, יכולת להשקיע את כולך ואת כל זמנך בעניין ולא ויתרת. כמו לדוגמה ההשקעה העצומה שלך בבניית האנציקלופדיה לתפארת באתר טולקין ועוד משימות שלקחת על עצמך. אהבנו מאוד את הפעילות והמפגשים שהיו לך בפורום טולקין, משם למדנו שכאשר אתה מוצא עניין בנושא כלשהו אתה משקיע, יוזם ופועל ללא לאות… רק לאחר מותך שמענו מחבריך לפורום טולקין, עד כמה היית פעיל, מעורב ומוערך, כי אתה עם כל צניעותך מיעטת לספר ולשתף על העובר עליך. עדן – תמיד תהיה איתנו, כל הזמן. אך אנחנו כל כך מתגעגעים וכמו בשיר: ‘ואין לו לאדם אלא לבכות, להתגעגע שגן-העדן הרי נסגר’.”

כחודש לאחר תום לימודיו התיכוניים, ב-2.8.2004, התגייס עדן לצה”ל והחל באימוני הטירונות.

ביום כ”ג באב תשס”ד (10.8.2004) נפל עדן בעת מילוי תפקידו והוא בן שמונה-עשרה.

הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוץ כברי. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

סמדר, מורתו של עדן, כותבת: “כמו פיטר פן, חלק ניכר ממעט שנותיו היה עדן תלמיד, וזה האופן שבו אני מכירה את עדן. שלוש שנים נפגשנו כל בוקר. בקרים מאוחרים היו לך. הר תלתלים אדומים, חצי חיוך נכנס בשקט לכיתה, ‘כאילו’ בלי שישימו לב, אבל בכל מקום שמתיישב – מיד המולה. כל מי שישב אי-פעם ליד עדן, מצא בו שותף פעיל אינטנסיבי עם הומור מטורף. בכל זמן פנוי העדיף להיות חלק מקבוצת הבנים מכברי שאינם נפרדים, שמתכוננים יחד לפיזיקה ומחשבים, וכדי לנוח מהמאמץ מכדררים במגרש הכדורסל עד השעות הקטנות של הלילה. כמה קשה היה לך לקום בבוקר, אחרי לילות מפרכים שכאלה. התרגלנו לקבל אותך מאוחר בבקרים, התרגלנו לראות אותך לא יושב לרגע, בתנועה מתמדת, אפילו קצב הדיבור היה מטורף: תמיד הייתי מבקשת ממך לחזור על משפטים, כי במהירות שבה דיברת אי-אפשר היה להבין מלה ממה שאמרת. איזה הבדל בין האיטיות שבה קיבלת כל בוקר חדש, לבין האינטנסיביות והתזזיתיות שבהן מילאת את הבקרים האלה. פגשנו אותך גם ברגעים הכי עמוקים שלך, ולמרות תבונתך המדהימה לא היית מוכן שידבק בך שמץ הישגיות! כשהצענו לך בכיתה י”א ללמוד באוניברסיטה – סירבת. לא היית מוכן להתחרות, ואי-אפשר היה להכניס בך מוטיבציה: לא רצית – ודי. איש לא יכול היה לדרוש ממך לעשות את מה שלא רצית, להפריע לך בהחלטות שהחלטת! מה היה שווה מאמץ בעיניך?? היית מוכן להשקיע בטולקין וב’דרקונים ומבוכים’: אבל כשהצענו לך ללמוד את טולקין אמרת: ‘ברגע שמכניסים אותו לבית-הספר, זה נהיה לא מעניין’. אני לא יודעת למה עזבת ככה, כל כך פתאום, יהיו ודאי כאלה שיאמרו – שהיו סימנים, שידעו שזה עומד להתרחש. מעולם לא העליתי על דעתי שככה תגלוש לך החוצה, שתמצה את חייך בקצרה כל כך… בספר המחזור כתבו לך חבריך ש’כשתתבגר אולי תבין שאתה עושה טעות’ – לא הנחת לאיש לבגר אותך, ולהבין את הטעות, בחרת: להישאר כמו פיטר פן, לנצח בילדותך.”

חבריו מקהילת טולקין כותבים: “עדן ונהורסט הגיע לפורום טולקין במאי 2001. הוא בחר בכינוי מאוד לא יומרני ‘אדון הנולדור’ והחל לכתוב בפורום. מהר מאוד הוא שינה את כינויו ל’פיריוגיון’ ולאחר מכן ל-strider, הכינוי הקבוע שלו. ספק עם מישהו, כולל הוא עצמו, ידע את מידת ההשפעה שתהיה לו על קהילת טולקין הישראלית. יהיה זה שקר לומר שהודעותיו היו שונות מהותית מהודעות של נערים אחרים שנקלעים לפורום. אך בניגוד לאחרים, עדן התמיד והמשיך לכתוב בפורום, רמת הודעותיו השתפרה באופן עקבי והוא החל להשתתף גם בדיונים רציניים, ברמת בגרות מפתיעה לגילו הצעיר. האינטליגנציה שלו היתה ברורה לכל מי שקרא את ההודעות שלו בפורום, אך הוא סבל מבעיה קשה של שגיאות כתיב וניסוח. אך בניגוד לאנשים אחרים, שזועמים על התיקונים, עדן קיבל את התיקונים, ניסה ללמוד מהם ואף לקח לעצמו את הכינוי ‘שר הטעויות’lord of mistakes  . הוא המשיך להשתמש בכינוי זה גם כאשר השגיאות בהודעותיו נעלמו כליל. באוגוסט שנת 2001 עדן הציע את עזרתו לרן בר-זיק, מנהל אתר ‘נומנור’. רן הכניס את עדן כחבר בצוות האתר ובמהרה עדן הוכיח את עצמו כביצועיסט ממדרגה ראשונה והפך לסגן של רן לכל דבר ועניין. בתחילה התרכזו השניים בפיתוח אתר ‘נומנור’ לקראת הסרט הקרב ובא. עדן למד HTML במהירות שיא וקודד טריוויות ב-javascript.

בתחילת שנת 2002, עדן ורן החלו בפרוייקט הגדול ביותר של קהילת טולקין: בניית האנציקלופדיה העברית של ארדה. באותה תקופה המיזם נשמע דמיוני למדי – בניית אנציקלופדיה בת יותר מ-2,000 ערכים מלאים בעברית על יצירותיו של טולקין. העבודה נראתה כמשהו שבלתי אפשרי להתגבר עליו: גם כתיבת ערכים וגם הכנתם לתצוגה באתר האינטרנט. עדן לקח אחריות על הצד התפעולי ובהשקעה עצומה של זמן וכשרון אירגן את כל הצדדים התפעוליים של האנציקלופדיה: קידוד, בניית אינדקסים, ארגון ובדיקה של הערכים ועוד. עדן היה אדם ללא תחליף. הידע הטולקינאי הנרחב שלו איפשר לו למיין את הערכים לצורך האינדקס ולתקן טעויות ובעיות, והחריצות שלו, בתוספת הידע הטכני שרכש בזמן קצר יחסית, איפשרה לו לבנות את האנציקלופדיה מאפס. תוך שלושה חודשים רן ועדן סיימו לבנות את האנציקלופדיה והציגו אותה לקהל במרס 2002. התגובות נעו בין הערכה עצומה לתדהמה על הפרוייקט המרשים שלראשונה בארץ בנה מאגר ערכים על יצירה ספרותית. תגובה עיתונאית הולמת הגיעה והאתר התפרסם בכל מדורי העיתונות. באתר משתמשים מדי חודש עשרות אלפי גולשים וחוקרים אשר באמצעות האתר מרחיבים את ידיעותיהם על יצירותיו של טולקין. עדן המשיך להיות חבר בצוות ‘נומנור’ ותרם רבות לאתר. כמו-כן הוא המשיך להיות מעורב בפרוייקטים ‘האטלס של ארדה’. ללא עדן, רן לא היה מצליח לעולם לתחזק את ‘נומנור’ ברמה טובה ולהקים פרוייקטים ששינו את פני הקהילה הטולקינאית לנצח. עדן היה מעורב בצד הניהולי של קהילת טולקין. הוא היה הראשון מבין חברי צוות המחיקה שבתקופת הסרטים, כאשר היתה תנועה עצומה בפורום, השקיעו מאמצים רבים בתפעול הפורום (לימים פורומים) ובשמירה על הסדר. עדן סייר בפורומים בעיקר בשעות הקטנות, מחק הודעות של טרולים, ענה על שאלות של משתתפים חדשים, הסביר, קישר ותרם רבות לניהול ולתפעול. תחת הכינוי החדש שלו ‘דארן גקר’ STRIDER) באותיות עבריות במקלדת) הוא עזר רבות לחברים בפורום ‘דיונים’. רמת הידע שלו, בנוסף לבגרות, רצינות ורמת ניסוח גבוהה גרמו לו להיראות מבוגר בהרבה מגילו. באותה תקופה הוא היה רק בן 17, ולמרות זאת שימש כעמוד התווך של הקהילה – הן במישור התפעולי והן במישור הידעני בפורום דיונים – כאשר תרם רבות מהידע שלו למשתתפים חדשים. רבות מהודעותיו של עדן ניחנו גם בהומור דק, ציני מעט, שאיפיין אותו. כיוון שקיבוץ כברי, מקום מגוריו, מרוחק מהמרכז, הוא מיעט להגיע למפגשים. אך כאשר הגיע למפגשים הוא זכה להערכה ולהוקרה של כל חברי הקהילה. את השיחות והקשרים שהוא התחיל במפגשים הוא שמח להמשיך באמצעות ה-ICQ והדוא”ל. רבים מחברי הקהילה שמרו איתו על קשר והכירו אותו היטב. למרות תפקידיו החשובים והמרכזיות שלו בקהילה, עדן תמיד נותר צנוע ומעולם לא התנשא, וראה עצמו שווה לכל חבר קהילה – צעיר או מבוגר.

בחצי השנה האחרונה לשהותו בקהילה הוא הוריד הילוך. אך עדיין נותר משתתף פעיל בצוות המחיקה ושמר על קשר עם רבים מהחברים בקהילת טולקין. מעט לפני מותו הוא הספיק לכתוב על חוויותיו בצבא והביע תקווה לחזור בשבוע הבא. ביום שני בערב, 9 באוגוסט 2004, עדן שם קץ לחייו, והותיר אותנו המומים, כואבים ובעיקר מתגעגעים. יהי זכרו ברוך.”

נלקח מתוך “יזכור” ממפעל ההנצחה הממלכתי שנערך ע’י משרד הביטחון