אהרון סייבל
05/12/1930 – 10/07/2012

קורות חיים

אהרון סייבל נולד ב- 5.12.1930 בבית חולים צבאי, שבריבייר מסצ’וסט, ארה”ב. כשנולד, נקרא בשם ארנולד סזינסקי. אביו היה קצין בכיר בצבא ארה”ב והשתחרר בתום 35 שנות שירות. הוא היה זה ששינה את שם המשפחה מסזינסקי לסייבל על מנת לטשטש את מוצאם היהודי ולהגן על המשפחה מגלי אנטישמיות שהיו מנת חלקו של צבא ארה”ב בשנות ה-20. בין כתלי הבית שמרה המשפחה על יהדותם וארנולד למד עברית ב”חדר” ואף חגג בר מצווה.
בית ספר תיכון למד בבוסטון בבית הספר הלטיני הציבורי הראשון בארה”ב. הוא ביקש להתקבל ללימודים באוניברסיטת הרווארד, אך נדחה בשל היותו יהודי. מאוכזב, החל מחפש מסגרת אקדמית חלופית. באותה שנה נפתחה בארה”ב אוניברסיטת ברנדייס הנקראה על שמו של השופט היהודי העליון הראשון בתולדות ארצות הברית, לואי ברנדייס, וביססה את מעמדה כאוניברסיטה בעלת זהות יהודית. ארנולד הוא בוגר המחזור הראשון של אוניברסיטת ברנדייס ובעל תואר ראשון מברנדייס בצרפתית ומוסיקה. בתום לימודיו התקבל לסורבון, הפליג לצרפת ושם השלים תואר שני בספרות צרפתית.
כשחזר לארה”ב השלים תואר שני נוסף בספרנות בסימס קולג’ ובהמשך ניהל מספר סיפריות ציבוריות גדולות בארה”ב.
את אורה הכיר בשנת 1961 כשניהל את הסיפריה הציבורית בקינגסטן ניו יורק. לאחר שנתיים, ב- 1963 הם נישאו כשלאורה שני ילדים מנישואין קודמים, אריק וליסה. לאורה ואהרון נולדו יחד שתי בנות, גיין וטדי.
בחודש מאי 1970 במהלך ארוחת בוקר שגרתית בבית באמריקה, אמר אהרון לאורה “הגיע הזמן לעלות לישראל”. בחלוף חמישה חודשים ומכירת תכולת הבית, עלתה משפחת סייבל לישראל. ב-19 בספטמבר 1970, כשבחפציהם כלי מיטהף סט סכו”ם ומעט בגדים, נקלטה משפחת סייבל במרכז הקליטה בנצרת עילית. במהלך שהותם באולפן, למדו בני המשפחה עברית והחלו מתכננים את ביתם בישראל. הם נפגשו עם לאה חפץ ונתנאל כהן שהזמינו אותם לבוא לבקר בכברי. עם ההחלטה לבנות את ביתם בכברי, הגיע אלכסנדר סונינו לאולפן בנצרת, העמיס את הלילנד בתכולת המשפחה ו”היידה” לכברי.

בקיבוץ נקרא ארנולד בשמו העברי, אהרון וכשעבד במטבח אף זכה מפיה של אילאיל, לכינוי אהרונצ’יק. הוא עבד באבוקדו, ברפת, כמורה לאנגלית בתיכון ובהמשך בחדר האוכל ובמטבח.
בשל אהבתו לבישול יצא אהרון ללימודי טבחות בבית ספר “תדמור” ועם קבלת תעודת השף, חזר למטבח שם עבד כ-20 שנה.

אהרון היה אדם צנוע ומופנם ורבים בכברי, למרות שחיו לצידו שנים כה רבות, לא הכירו את אישיותו וכישוריו. אהרון הפליא לנגן על הפסנתר שעמד במרכז הבית, ניגן על נבל קטן וחלילית. הוא הלחין יצירות קלאסיות, מנגינות וכתב והלחין שירים.
אהרון כתב מחזות, 10 רומנים, סיפורים קצרים ומאמרים רבים לעיתונות בישראל ובארה”ב.
מדורו “מבשלים אמריקה” שהופיע במשך שנים רבות בעיתון דבר, לימים הבשיל לספר בישול, “מבשלים אמריקה” בהוצאת רות סירקיס.

אך ללא ספק, אהבתו הגדולה ביותר של אהרון, הייתה אורה. אורה היא מאור חייו, מקור השראתו, וביטוי חלומותיו. אורה תהיה שם בשבילו לנצח נצחים.

יהיה זכרו ברוך