חגי רון
06/09/1944 – 10/09/2012

קורות חיים
חגי נולד בשישה בספטמבר 1944 בהר הצופים בירושלים. הוריו יוכבד ויוחנן היו ממקימי בית הערבה ואחרי הברית, בגיל 8 ימים, הצטרף גם הוא לחלוצים שבצפון ים המלח.
בגיל 3 וחצי עזב יחד עם כל החברים את בית הערבה, תחילה לקיבוץ שפיים ואחרי מספר חודשים להקים קיבוץ חדש. בתחילה גרו בנהר (קומה שנייה מעל הכבשים…) ואחר כך בצריף אמיתי עם גג רעפים – על הגבעה בכברי.
בשנים הראשונות בכברי היו הילדים יוצאים לטיולים בבוסתנים בסביבה, קוטפים פירות ואוכלים ישר מהעץ. כנראה ששם צמחה אהבתו הגדולה של חגי לפירות וגם לירקות. ירקות צריך לדעת לבחור, ולדעתו של חגי – רוב האנשים אינם יודעים לבחור עגבנייה כמו שצריך. אפילו חדווה לא ידעה… ובעניין תאוות הפירות שלו – זה אך סמלי שהדבר האחרון שאכל בחייו היה ענבים.
שנות בית הספר החלו בגיל 5, ולמרות שבבגרותו עשה קריירה אקדמאית מפוארת, הוא תיאר את שנות בית הספר כך: “למדתי למדתי למדתי בעיקר טיילתי ובסוף גמרתי בית ספר”.
בגיל חמש גם יצא לטיפוס ההרים הראשון שלו, עם עמירם שקולניק. ביחד טיפסו על הג’רמק. זו הייתה חוויה מכוננת, ושם נזרע בו זרע אהבת טיפוס ההרים וחיפוש האבנים שבבגרותו יהפוך לתחביב ולקריירה.
בצבא שירת בצנחנים. הבנות מספרות שרק באחרונה, באחת מסריקות ה-MRI שעשה בגלל המחלה, התגלה בראשו רסיס… מסתבר שנפצע באחד מפרקי המילואים שעשה, חטף רסיס שנכנס לו לראש, התמקם, ונשכח…
אחרי הצבא יצא לשנת שירות בחיפה, במחנות העולים, שם פגש את חדווה. חדווה הייתה אהבת חייו. הוא קרא לה חדווש, היא קראה לו… חגי. פשוט חגי. הזוג הצעיר התחתן ואחרי תקופה קצרה במעגן מיכאל קבעו את ביתם בכברי.
בשנת 1966 נולדה הבת הבכורה, רותם, ובשנים שאחר כך נולדו שירלי בשנת 1972 ושושו בשנת 1980. אגב, חגי שסיפר לשושו בעבודת השורשים כי נולד קירח ונשאר קירח עד גיל שנתיים לפחות – העביר את התכונה הזו לכל שלוש בנותיו שהתהדרו, כל אחת בזמנה, בקרחת מפוארת.
חגי שילב לימודי גיאולוגיה לתואר ראשון ואחר כך שני, ריכוז הפרדס פעם ועוד פעם ושתי כהונות כמזכיר המשק.
בשנת 1980 ואחר כך שוב בשנת 1984 נסעה כל המשפחה לסטנפורד שבקליפורניה, חגי עשה את הדוקטורט בגיאופיסיקה וכל המשפחה תירגלה דיבור במבטא אמריקאי מושלם.
במהלך השנים עבד במכון הגיאופיסי בחולון, במחלקה ה… באוניברסיטה העברית, בשנת 1991 קיבל את הפרופסורה, עבד עד ימיו האחרונים ב… (?).
כשהבנות גדלו והביאו את בני זוגם, חגי קיבל אותם באהבה רבה, ונהג להגיד להם “תזכרו שאם לקחתם – אין החזרות!”. לנכדים הגדולים דניאל ויהונתן קרא “אחי”, כל אחד מארבעת הנכדים למד ממנו באופן אישי ומסור לעשות בלגן, והוא השתולל אתם כמו ילד.
בתחילת שנת 2008 נפטרה חדווה, אחרי תקופת מחלה של שמונה חודשים.

חגי אהב את החיים הטובים: לטייל בעולם ולטפס על הרים, לאכול טוב, לשתות יין טוב, לשמוע מוסיקה טובה ולשיר שירים יפים, אהב לצחוק ולהשתעשע –ואת ה”חוכמות” שלו, ההומור הסרקסטי והאופטימיות – לא זנח עד הרגע האחרון.
מוקף במשפחתו: הוריו יוכבד ויוחנן, אחיו יעל ומיכה ומשפחותיהם, בנותיו רותם, שירלי ושושו ובני זוגן ונכדיו דניאל, יונתן, כרמל ואלה (ספירה לא סופית…) התמודד בחצי השנה האחרונה עם מחלת הסרטן.
אתמול, יום שני, בשעת בוקר, כשהוא רגוע ושליו, בבית בכברי על הגבעה שכל כך אהב, עצם חגי את עיניו והתאחד שוב עם אהבת חייו.

יהי זכרו ברוך.