מרים, מרים אבניאלי צפריר.
מרים מהמעוזניקים, מרים אשר הכרנוה בגיל שמונה עשרה ואשר הלכנו יחדיו יחפים בשדרה המובילה לאוהלי הפלמ”ח בהכשרת מעוז. ידענו שעות של שלווה סביב המדורה ושרנו שירים של אימא רוסיה ושירי מולדת והתמוגגנו, והנעורים התפרצו והלהט היה רב, והצטרפנו לבית הערבה ואָת איתנו. לכולנו היו לבטים על המשך הדרך והגענו לסדום והחום כבד, חיפשנו את החיים והשתובבנו, והנה אנו גדולים ומקימים קיבוץ חדש, את כברי.
הקמנו משפחות והיו לנו רגעי שמחה ועצב, אבל תמיד היינו יחד המעוזניקים ובזוויות עינינו תמיד בחנו אחד את השני, והנה אנו בוגרים והפכנו סבים וסבתות ויש לנו ייעודים חדשים – ליהנות ממשפחותינו.
בשנה האחרונה ראינוך מטפלת במסירות רבה באימך, והרגשנו את צערך במותה, וכבר קיננה בך המחלה ודחית את הטיפול בעצמך – כי היית עסוקה.
ואת השרית תקווה סביבך. יהיה טוב, אתגבר, כך אמרת לפני מספר ימים.
לברל’ה ידידי ולכל המשפחה הענפה, תמצאו ניחומים כאשר תספרו זה לזה על הסבתא הגיבורה, הסבתא המעוזניקית.
אליהו קוזלוב.