דברים לרעיה ליבנה בלוויתה – 3.10.2021
צריף ירוק, מסילת רכבת. מחנה מוצקין. המחנות העולים. את בכיתה ח’ ואני בכיתה ז’.
פגשתי קודם את הגב שלך, צמה ארוכה ועבה בגוונים ערמוניים עד הטוסיק. הייתי
מהופנטת. מאז נקשרו בנינו יחסי חברות עמוקים. לקחנו על עצמנו את ועדת התרבות של
המחנה. סמכנו זו על זו, הייתה בינינו אמינות וחברות.
שמרנו על קשר גם כשהלכת עם הגרעין שלך לאייל ואני אחריך לקיבוץ אילות בערבה הדרומית.
כשנישאת הגעתם לירח דבש אליי לאילות. ויותר מאוחר החיים הובילו אתכם לכברי ואותנו מאילות דרך בית העמק לכברי. תמיד נפגשנו ובילינו עם ילדינו, אהבתי את היחד שלנו בים. ביקרתם אצלנו ואנחנו אצלכם. הצלחנו לשמר את הקשר.
תמיד ידעתי רעייתי, כך כיניתי אותך (סטיק תסלח לי), שאת משענת עבורי, סמכתי עלייך ואת לא אכזבת. מי נסעה איתי לבדיקות רפואיות לא קלות, מי ישבה אׅתי בדרך חזרה בבית קפה לעוגה טובה וקפה משובח? לשיחה מלב אל לב?
בימי ההולדת שלנו חגגנו זו לזו באירוע תרבותי. הצגה, קונצרט, הופעת מחול. ולסיום הערב ישיבה בקפה טוב לשיתוף החוויות ודיבור על החיים.
עברנו יחד שישים שנות ידידות. רעייתי את החברה הכי טובה שלי, לא יכול להיות שהלכת ממני כבר עכשיו. ידעתי שיבוא היום, אבל בשבת כשהודיעו לי זה בא לי ככה פתאום.
רוצה להצליח לשמור על קשר קרוב עם ילדייך, לשמר דרכם את אהבתי אליך. רוצה שסטיק ימצא את הדרך להמשיך לבלוע את החיים כי זה מה שבקשת.
אוהבת אתכם אבנר, נוקה, דרור והדסי. תמשיכו בדרכה המיוחדת של אימא שיצרה עם סטיק קן משפחתי חם ודואג, להערצה.
ניסיתי בימים הקשים שלך לעשות מאמץ תמיכה והקשבה, גם את תמכת בי בימים קשים עד לגבולות יכולתך.
אוהבת אותך רעייתי, תנוחי בלי סבל במקום שהלכת אליו.