שיחה בוותיקון על סימה גולובטי

2.3.2016

שיחה בוותיקון על סימה גולובטי

טליה: סימה ויחיאל הגיעו לכברי ב – 1970 עם חמשת ילדיהם וישר לחינוך המשותף. כל ערב היא, יחיאל והסבתא – פרל עברו בהשכבה מילד לילד. לימים, אמרה לי סימה, שכך יכלה לראשונה להיות עם כל ילד בנפרד. מצאה בזה את הצד החיובי.

לאה הלוי: סימה עבדה שנים אחדות בגיל הרך. בתחילה עבדה איתי, קלטתי אותה בעבודה והכנסתי אותה לעניינים.

לאחרונה, מידי שבת היינו נפגשות, סימה, יעל ברוך ואני, על הדשא ליד ביתה של סימה. יושבות ומדברות. קראנו לזה הפרלמנט. סימה מאוד חסרה לי גם במפגשים אלו ובכלל.

יעל ברוך: סימה שכנתי האהובה, סימה איננה. קיבלתי ממנה (ואני משתדלת ליישם זאת) את טוב לבה, את הנתינה הרבה שהייתה לה, לכל אחד ואחד. כולם, כל בני האדם טובים הם ועל אף אחד לא אמרה מילה רעה.

למרות מצבה הבריאותי הקשה היא לא התלוננה והייתה תמיד אופטימית.

חבל שאדם כזה הולך מאיתנו בפתאומיות, אבל היא תישאר עמנו לנצח.

שוש: עד היום האחרון הייתה עסוקה בטיפוח המשפחתיות. בבניית הקשרים, כינוסה של המשפחה, קבלות שבת ועוד. הייתה להם סוכה קבועה, תמיד הזמינה אליה גם חברים. היו לה כמה “תחנות” בהם ישבה ומשם הקרינה את עצמה.

טליה: הילדים קראו לה אמא גנרלית – יושבת על כסא ומנהלת משם את כל המשפחה.

מלכה ווינטראוב: קשה למצוא אנשים כל כך מיוחדים בעולם.

רחל לוי: דוד ועודד היו באותה כתה, בדגן. באותו זמן רועי עמד להתחתן ואני הייתי נרגשת ביותר. סימה הביאה לי תרופת פסיפלורה שהכינה – “זה מרגיע” אמרה. שנים מאוחר יותר למדה “פרחי בך”. היא עבדה במחסן ילדים. עברתי שם והיא התעניינה האם הכל כבר מוכן לחתונה, אמרתי לה שפרט לעוגות הכל מוכן. “את זה אני וסבתא נעשה” אמרה. בערב נתנו לה את מפתחות המטבח, והן הכינו עוגות חתונה מיוחדות ומרשימות גם בצורה וגם בטעם.

אורה סייבל: הגענו עם שתי בנותינו ב – 1970. שאלתי את סימה איך היא מסתדרת עם 5 ילדים, אני בקושי מסתדרת עם שתיים. הוזמנו לביתם וראינו שכל החדר הוא מיטה וארון. לבנותיי קראה ברביות.

טליה: כשהמשפחה הגיעה לכברי הם גרו בדירת חדר אחד ולהם 5 ילדים, לאחר זמן עברו לקומותיים ואז הרגישו כאילו הם בארמון – התארגנו והסתדרו כשלכל אחד פינה משלו.

רחל מוזס: חווש ואני דיברנו במתפרה על החברה החדשה – סימה. שאלתי, איך אשה יכולה להיות רק טובה.

סימה זהבי: סימה קיבלה אותי בכברי מאוד יפה. שאלתי אותה איך ידעו לאיזו סימה מתכוונים. אמרתי שאמי קראה לי סימה דרגיה. מאז לי קראו דרגיה, לסימה גינת  – סימה ולסימה גולובטי – סימוצ’קה.

פעם נפלה בוותיקון ושכבה על הרצפה. הבאתי שתי כריות, אחת שמתי למראשותיה ועל השנייה נשכבתי אני כדי שלא תהיה לבד, וכך שכבנו שתינו על הרצפה וחיכינו. זה הצחיק אותה.

פרנקה: תמיד כשהגיעה הבאתי לה כוס תה, בלי סוכר ועם נשיקה. יום לפני שהתאשפזה שאלה “מה רק נשיקה אחת?” למחרת כבר לא היגיעה.

אברהם אדטו: גרנו בקומותיים דלת מול דלת למעלה מ – 20 שנה. אבל לא היה לנו זמן לבדיחות ושיחות. לה היו 5 ילדים, אני הייתי עסוק ב”גליל מערבי”. כשהגענו לוותיקון כל פעם אמרה לי וויג’ינו (=שכן), לחצנו ידיים והיא לא הייתה מרפה מידי. גם לנו הביאה תרופת פסיפלורה. בגיל הרך הייתה נותנת לילדים דברים שהכינה. הנכד שלנו קיבל כדורי שום במקום אנטיביוטיקה והגיע עם סרחון של שום.

שלמה מירברג: סימה פעלה עלי כמו מגנט, כך נמשכתי אליה ובהמשך התקרבתי אליה יותר ויותר.

לילה: אני הכרתי את סימה רק מאז שאני הגעתי לכברי, קרוב לארבע שנים. פעם ביקשו ממני לעשות משהו ולא הצלחתי. סימה הזמינה אותי לשבת לידה ואמרה: לא נורא שלא הצלחת, כמו שזה זה מספיק טוב.

תמיד התייחסה אל הלבוש שלי והתכשיטים שאני עונדת. כל בוקר הפגישה איתה הייתה עם נשיקה, היא התייחסה ושוחחה. סימה הייתה מלאת אור.

אורה סיבל: בעבר עבדתי כמה שנים במטבח. לא היה קל להתקבל למטבח.לפתע סימה מגיעה ורוצה לעשות תבשיל. שאלנו מה את רוצה לבשל והיא אמרה – תבשיל מיקרוביוטיק. ממש לא היינו נחמדים, חייכנו בזלזול אך היא הייתה נחושה. היא לא התייחסה לזלזול של החברות. עשתה מה שהאמינה בו. הייתה עגלה עם התבשילים של סימה והיו לה קליינטים.

היו לה עדיין תוכניות רבות, היא לא רצתה למות.

רחל לוי: יש לי זיכרון מהחוג לאנגלית כאילו היה זה בשבוע שעבר. סימה לא ידעה אנגלית וכל הזמן אמרה  – לאט לאט זה יבוא. אורה שאלה מה שלומכם וסימה ענתה אני מרגישה הרבה אהבה סביבי. והאמת – בעיקר היא ידעה לתת הרבה אהבה.

פרנקה: בברזיל היה לסימה קשר עם הקהילה האיטלקית. כל פעם כשהתעטשתי סימה ברכה אותי באיטלקית “ברכות לבנים זכרים”.

סימה זהבי: סימה אהבה לדבר בשפות זרות, אפילו מעט, מה שידעה. כל בקר ברכה אותי בצרפתית.

אורה: סימה ציירה יפה מאוד. קראתי לה פיקאסו שלנו.

טליה: אהבה בדיחות והתבדחה עם ילדיה: מה שלומך? בסדר וגמור. איך ישנת הלילה? ישנתי כמו תינוק, התעוררתי כל שעה. ועוד כאלו.

אברהם ברדח:סימה לא ידעה לכעוס ואני חושב שזה הפריע לה. כעס זה דבר שעוזר, פורק ופותר קשיים ברגעים מסוימים. ראיתי איך טיפלה ביחיאל בעת מחלתו ואני חושב שזה שלא ידעה לכעוס זה הפריע לה.

אורה: לסימה הייתה תפיסה והתנהגות אחרת. היא מצאה מה לאהוב בכל אחד. היא לא הייתה צריכה לסלוח כי אהבה כל בן אדם.

רחל לוי: נולדה לי נינה וסימה אמרה בקרוב אצלי. כשנולדה לה נינה לימדתי אותה שבעברית אומרים שהיא סבתא רבתא, זה הצחיק אותה מאוד ומאז שמי היה רבתא.

כולם ציינו שסימה לימדה אותנו להתנשק.

 

הי חמודה. שרה וחיים לאון לא היו כשדיברנו על סימה ומאוד רצו להוסיף את שלהם. להלן הדברים: כשנכנסנו לוותיקון התמונה הראשונה לנגד עינינו זו סימה. עם כניסתנו הייתה מושיטה יד מוכנה לנשיקה ביד ועל המצח. ברכנו אחד את השני בספרדית “סלוט אי ווידה” שזה לבריאות. סימה הייתה אומרת שהברכה מלווה אותה במהלך כל היום, וכך גם אנו הרגשנו. החלפנו תמיד מחמאות על איך הלבוש הולם אותך, האודם הצעיף וכו’. היום עם כניסתנו לוותיקון סימה לא נראית במקומה הקבוע וזה משאיר בנו חלל ריק המלווה אותנו במשך כל היום.

סגור לתגובות.