פרנקה אלון
אני אעזוב בסתו
אני אעזוב בסתו
כשענני האבל האפורים
יזכירו לי את נעורי.
אף דגל לא יונף
אף זיקוק לא ירעם
עורבים מבעד לערפל יצרחו
שקט שקט שקט
אופף אותי.
אני אעזוב כמו שבאתי
לבד.
מאשה קאלקו – משוררת יהודיה גרמנית
אמא שלי,
לכתוב בלשון עבר לא קל. היית כה נוכחת בחיינו. כה משמעותית לתא המשפחתי שלנו שסבב אותך בהרבה אהבה. ילדיך, בני זוגם נכדים ונכדות נינים ונינות, לכל אחד ואחת הייתה סבתא פרנקה משלו. טווינו לאורך השנים בכברי, 14 שנה, מארג קשרים אינטימיים. נפרש לפנינו עולמך רחב האופקים והידע. הצחקת אותנו בבדיחותיך. בחוש ההומור הנפלא שנתן לך כוח ואופטימיות לנווט את חייך, לאחר לכתו של אבא בגיל כה צעיר. להנות ממוזיקה טובה, ספר מרתק, טיולים בחיק הטבע, לחגוג עמנו חגים וימי הולדת.
“איך אמצא עתה חתן עם הכתמים הכחולים על הזרוע”
” יש בו משהו אירופאי”
” מרוב ימי הולדת”
היית לנו עוגן ומקור לידע אינסופי. השכלה רחבה ומעשירה של התרבות המערבית. ידענו שאצל סבתא נמצא את כל התשובות לטרוויה של יום שישי בעיתון.
פרידה מאמא הוא מסע מר-מתוק, עשיר ומעשיר, בעיקר בזכות אריכות הימים שלך אמא, שאפשרה לנו לרקום בנינו חיבורים, שיחות סיפורים מהעבר , והמסע הבלתי נשכח לאיטליה במלאות לך 90 שנה. למחוזות הילדות שנותרו מאחור, פגישה עם ג’וליאנה חברתך מילדות והבריחה לשוויץ הניטרלית רגע לפני הכיבוש הנאצי.
אמא יקרה, הסתיים פרק משמעותי בחיינו. אנחנו נאצור את החוויות והזיכרונות. את היית עבורנו המלכה של המשפחה (בת גילה של המלכה אליזבט).
הקרנת עלינו מהשפע העצום שבך. והוא ילווה אותנו לעד.
כתבה רעיה ליבנה