אמא – ישי

אמא – ישי

אני אוהב אותך

את שוכבת כאן לידנו, אבל אני מרגיש שאת עומדת פה לצידנו. אני לא מעכל. אני לא מצליח להבין, אני מרגיש שאני בסרט.

לפני שבועיים אמרתי לך שאני מפחד, דאגתי לך, לאבא ולנו הילדים.

ובחמישי הרגע הגיע.

הרגע שלך לשחרר את הגוף שסובל ולעבור למקום יותר רגוע ושקט, ועדיין להיות איתנו.

עשית את זה, ועשית את זה כמו גיבורה. בידיים שלנו ובבית שלנו. לקראת הסוף בחמישי היינו אביטל מעיין ואני איתך, לידך במיטה מלטפים ומחבקים אותך. עד הרגע האחרון נלחמת עם השקט שלך, עם היופי שלך. שהגיע הרגע לא יכולתי. לא יכולתי להיות עם הידיעה שאני לא יכול לעשות כלום, לא יכול לעזור לך. הסתכלת עלינו עם מבט של פחד, מבט של אהבה, מבט משולב שכואב וגם מקל, עם הידיים שלך חיפשת אותנו. והיינו איתך, כולנו, כל המשפחה. חיכית שאבא יצא מהקיבוץ בפעם הראשונה מזה כמה חודשים. רצית לחסוך לו את זה כי הרגשת שאת לא מסוגלת לעזוב אותו שהוא מולך. זה מי שאת. תמיד חושבת ודואגת לאחרים.

הערב הזה יישאר איתי לתמיד. אני מודה על הזכות להיות לצידך ברגע הזה.

אני מודה לך ועכשיו אני לא מפחד.

אני מודה לך על כל שעשית בשבילנו. אני מודה לך שאת חלק מחיי ועל כל השנים היפות שלנו שאת ואבא גידלתם אותנו והייתם לצידנו לאורך כל הדרך.

למרות שלשיחות משמעת שלי בבית ספר כבר לא באת.

 

אמא

בחמישי אחרי שהלכת, אבא נשכב לצידך, לידנו. הוא הוריד לך את הטבעת שנתן לך לפני 30 שנה.. זה ריגש אותי מאוד, זה סימל לי את הקשר המיוחד שיש בינכים, האהבה לאורך השנים והחיבור שלכם שמשלים אחד את השנייה. קיבלנו מזה המון.

גדלתי במשפחה נהדרת עם המון אהבה רגישות וקלילות, זה בזכותך ובזכות אבא. תודה.

 

אני אוהב אותך ,

נוחי על משכבך, מגיע לך, אנחנו פה, ביחד. שומרים על אבא ואחד על השני.