רותי יקרה !
מהיום הזה פחדתי, היום שאצטרך להיפרד. העצב עמוק ואין מושיע.
הרבה שנים היית האחות והמנהלת של “נאות” הבית הסיעודי של כברי. בית קטן אך “גדול” בנתינה לכל אחד ואחד שהתגורר בו. בית חם למטופלים ולמשפחות.
בנית צוות מקצועי שנתן מענה בכל התחומים שמטופל זקוק לו, פיזי ונפשי.
בזכותך, “נאות” היה מוערך מאד בסביבה שלנו וגם משרד הבריאות שיבח אותו, לכן קיבל ציון גבוה על איכות הטיפול.
המטופלים הגיעו ל”נאות” עם חרדות וחששות אך פגשו בית חם, עם עובדים לבביים ומתחשבים , בית של מוסיקה, אומנות ומטפלות שרות ורוקדות – בית שמח.
היית דמות מרגיעה ומכילה. היו לך גם ימים לא קלים, בהם הצטרכת לעמוד מול הביקורת של המשפחות והקיבוץ וכשהחלטת לעזוב, ליבי נחמץ.
רותי חברתי היקרה ! אני יכולה להעיד שנגעת בלבם של הרבה מאד חברי כברי ומשפחותיהם ברגעים הכי קשים שלהם, ברגעי הפרידה מאדם אהוב כשהם כואבים ודואבים. ידעת לשים יד על כתפם, ללחוש מילות עידוד ולנקל ולו במעט. אני רוצה בשמם להוקיר לך תודה, על שההית שם בשבילם.
אם את מרשה לי, אני רוצה להגיד לך תודה על שהייתי קרובה אלייך בשנים האחרונות. בילינו ביחד במפגשים וטיולי אומנות, קישקשנו יחד ביה”ל בהפסקות, דיברנו על ספרים, על החיים ועל זוגיות. באתי לעודד ויצאתי מעודדת.
לא נתת למחלה לעצור אותך. יחד עם מיכה והילדים עשית חיים, ראית עולם , שמחת איתם ומיצית כל רגע.
תודה על מי שהיית עבורי, דמות אמיצה, אופטימית, מצחיקה ובלתי ניתנת לעצירה.
אזכרך לעד.
מירי