קטע לאמא – גל

קטע לאימא – גל

 

ברצוני להגיד את מטרות הקטע שאני עומד לקרוא:

המטרה שלי היא להיפרד, להוקיר תודה ולהסביר לכם איך זה מרגיש להיות בן לאמא חולת סרטן.

תקוותי כי בדרך זו אוכל להתחיל את תהליך הריפוי, אוכל לקבל את המציאות ואוכל לחלוק משהו ממני אתכם.

אז אתחיל בסיפור כמטאפורה:

היו היה לו ילד, עם ניצוץ בלב. כאשר הילד הגיע לעולם וראה את חדרו לראשונה, ראה כי מול מיטתו ישנה תמונה. אך זוהי לא סתם תמונה. תמונה זו בשביל הילד, היא התמונה הכי מיוחדת בכל העולם.

זוהי תמונה עם צבעים עזים, חזקים, ומיוחדים, מעורבבים, מנחמים, שקטים ואוהבים. התמונה הכי מיוחדת בכל העולם.

כשגדל, החלק האהוב ביותר ביומו של הילד היה לחזור מהר אחרי בית הספר להסתכל על התמונה. משהו בתמונה הרגיע אותו, כשהיה עצוב עודד אותו, שהיה שמח רומם אותו. בקיצור, זו הייתה התמונה המיוחדת בעולם.
כשהיה יוצא מחדרו משהו מהתמונה תמיד נשאר בו, נשאר לו בלב, הזכיר לו את החוויות שצבר, השיעורים שלמד, את הדרך שעבר. כאשר גדל, כבר לא היה צריך לראות את הציור כל היום, היה רואה אותו פעם בשבוע או פעם בשבועיים. כל פעם שראה אותו, אפילו למעט, זה הטעין אותו באנרגיות של שלווה ורוגע.
לאחר כמה שנים, הציבו את הציור במוזיאון, הילד כל כך שמח והיה גאה, שהציור הכי מיוחד בשבילו בעולם עכשיו הוא הציור הכי מיוחד בשביל כולם. באותה שגרה היה הולך וחוזר, ישן וקם, ומבקר את הציור במוזיאון לעיתים תכופות.
לאחר עוד כמה שנים, באחד מביקוריו במוזיאון הבחין בסדק קטנטן במסגרת העץ של הציור, הוא לא התרגש מהסדק ואמר שזה בסדר גמור, זה קורה לכל ציור. לאחר מספר שבועות כשחזר למוזיאון פתאום ראה שהסדק הלך וגדל גם למסגרת הזכוכית של התמונה. לאחר עוד כמה שבועות ראה כי הצבעים העזים והחזקים שראה בראשית ילדותו, מעט דהו והם פחות חזקים. לאחור עוד מספר שבועות ראה כי קווי המתאר של הציור כבר לא אותם קווים, ונהיו מעין קשקוש. בהמשך ראה שהדבר בין הציור למסגרת חלש ויבש.
ככול שחלף הזמן ראה שפיסה אחר פיסה מהציור נעלמת עד שד שנותר דף לבן חלק.
למרות שנותר דף חלק, עדין היה ותמיד יהיה במוחו של הילד הציור המקורי, במלוא הדרו ובשיא תפארתו, ברור ומיוחד.
זו אמא.
אני רוצה להודות לך על 26 שנה של הכל, פשוט הכל.
אני רוצה להגיד לך תודה, אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך, אני רוצה להגיד לך שאני מתגעגע אליך, אני רוצה לספר לך על כל החוויות שאני עובר, על המשפחה, אני רוצה להגיד לך שאני שמח שאת כבר לא סובלת.
אני רוצה להגיד לך שהיית ואת עדין האמא הכי טובה בעולם.
הלוואי ואוכל לחנך את ילדי כמו שאת ואבא חינכתם אותנו.
וזהו,
אני חושב שזהו הזמן להיפרד, אבל רק במישור הפיזי, את איתנו בלב, בזיכרון. לנצח
אני אוהב אותך וכבר מתגעגע

 

סגור לתגובות.