אבא שלי…
גלגל ההצלה שלי…
המוסר, החוזק, ההומור, הצחוק, הכעס, המגן, התמיכה, המשפחתיות, האהבה ללא תנאי…
היו בינינו עליות וירידות לאורך השנים בגלל שאנו כל-כך דומים, אבל תמיד בסוף ידענו ללבן את הדברים ולסלוח.
אני מי שאני בזכותך ובגללך, לטוב לרע.
לא יכולה לחשוב היכן הייתי היום לולא אתה ואמא, לולא אימצתם את ארז בני הבכור כאילו היה ילד שלכם ולא נכד, לולא קיבלתם את עמוס באהבה כל כך גדולה ואת אוהד ועופרי כנכדים שלכם ולולא אביב בננו הקטן שנולד למשפחה המורכבת הזו וזכה לסבא שהתקשר אליו בבוקר מוקדם כדי לבקש שיעזור לו עם הטלוויזיה ולא מבין למה הוא עדיין לא ער בשעה 06:00 בבוקר…
מודה לך ולאמא על החינוך שנטעתם בנו הילדים (לדעתי יצא לא רע…)
אתה ואמא יחד כבר 64 שנים, לא נפרדים לעולם ובעצם התקופה האחרונה שאתה חלית ואמא הייתה בבית אבות בעקבות ה”קורונה”, זו התקופה הארוכה ביותר שחייתם בנפרד.
לא כועסת על אף אחד, גם לא על “הקורונה” שלקחה אותך מאיתנו ורוצה לזכור אותך כמו תמיד: אופטימי, שמח, חיוני ושר לי את השיר של יובל דיין שנמצא בהמתנה נעימה בכל פעם שהיית מתקשר אליי – “בשעה טובה”…
אנו הילדים רוצים להקדיש לך היום את השיר של אריס סאן, זמר שמאוד אהבת ובכלל שירים בטורקית ויוונית – “בחיים הכל עובר”… כי כך אני יודעת שהיית רוצה שנמשיך בחיינו, בשמחה, באושר ובעיקר לחיות את הרגע כמו שאתה חיית אותו עד הרגע האחרון…
מבטיחה לך שנשמור על אמא ואתה יכול כבר “לשחרר” ולנוח בשלום.
גילה