ביום ה-30 (סיגלית)
לאו שלי אהובי לא לאמין אבל עבר חודש בלעדיך בלי הצחוק שלך. בלי היד שלך ובלי סיגי רוצה לאכול איתי שתי חתיכות פסטה עם החיוך הזה שאתה יודע שאני רוצה דיאטה אבל אתה אהבת אותי כמו שאני לא צריך אמרת את יפה ככה…
ניסיתי בשנה הזו להילחם בשבילך אבל כנראה שאי אפשר להילחם בשביל משהוא אחר אז אני הפסדתי במלחמה. כן הפסדתי אותך את הבעל האיטלקי החתיך שלי עם הקול המיוחד הבשלן שהיה מבשל כול ערב לכולם מכול הלב מאכלים מיוחדים שחלקם לקחת אתך .
בינואר חיתנו את מיכאל עם ספיר שאתה כול כך אוהב כול כך רציתי שיהיה לך שמח אמרתי לכולם אין שחרורים כולם מגיעים לחתונה לישראל. כולם באו ועשו שמח אבל אתה כבר לא הייתה במצב של לשמוח כן אמרת שהייתה חתונה מקסימה ויפה וביקשת סליחה שלא הצלחת לרקוד אייתנו.
רציתי לספר לך ובטח אתה גם יודע כמה באו בשבעה וסיפרו אליך סיפורים מופלאים איזה קשרים היה לך עם אנשים בכברי בסביבה באו מכול הארץ לנחם לספר להראות כמה אתה הייתה אדם מיוחד ואת זה בעצם אני יודעת..
אתה אולי במקום יותר טוב אבל אני נשארתי כאן עם חור בלב
ואהבה לא ממומשת סוף סוף הילדים גדלו היה לנו זמן לעצמנו התחלנו ליהנות ואתה נעלמת לי מהעולם אחרי ושלושה ימים קשים אתה ביקשת שאשחרר אותך אז שחררתי …
ואני עדין מחכה לפגוש אותך אהובי