חברה אהובה שלי!
לא מאמינה שזה נגמר, שכך חלפו השנים , שכך חלפו החיים.
שולה הגיעה לכברי בעקבות האהבה לדן.
נערה יפת מראה, משכילה ושופעת חום.
גרנו בשכנות, בצריפים הירוקים, ולאחר מכן בשכונת הקומותים.
היינו שלוש חברות, רתם, שולה ואני, נפגשנו לבילויים וענין משותף,
ולתמיכה זו בזו שנמשכו עד יומך האחרון.
אני רוצה לספר על תקופת המחלה של שולה.
כשקיבלה את בשורת איוב הקשה מנשוא, למרות הכאב וההלם, לא הפסיקה לתת את התחושה ש’הכל בסדר’ .
אישה חזקה.
הקשרים ביננו התהדקו מיום ליום –
שוחחנו על החיים, על המוות ועל תובנות עמוקות נוספות.
מצאנו את דרך ההומור להתגבר על המכאוב, וזה עבד.
שולה עברה טיפולים ועמדה בהם בגבורה עד שהפסיקו להועיל,
ולמרות זאת לא מש החיוך משפתיה בתקוה שיהיה טוב.
אישה אצילית, לבנת שיער, מוקפת בחברים רבים, והיא מארחת כמו שרק
היא יודעת.
מיום ליום נחלשה ומצבה התדרדר.
שוכבת במיטתה, מוקפת בילדיה המלאכים, המחבקים אותה.
הסבל היה קשה מנשוא עד שעצמה את עיניה ונפרדה מהחיים.
בהלם ובדמעות נפרדתי גם אני ממנה.
נלווה אותך אישה אצילית עטופה בתכול המטפחת לפאתי גן העדן.
שלום חברה אהובה שלנו.
את יודעת שתמיד תהיי בליבי.
גאולה הד