אמנון שרמן
1926 – 2009
אבא נולד בתל אביב, בתאריך 06.10.1926, בה גדל והתבגר עד לסיום חטיבת הביניים, אז עבר לבית הספר החקלאי בבן שמן, שם התעצבה אישיותו.
בסיום לימודיו התגייס לנוטרות, והיה שומר פרש.
לאחר כשנה התגייס ל”בריגדה היהודית” בצבא הבריטי, ושירת במקומות שונים בעולם.
לקראת סוף מלה”ע ה-2 הגיע לאירופה, ועסק בהברחת נשק ל”הגנה” והעברת עולים בלתי לגליים.
לאחר סיום המלחמה נשאר עוד תקופה באירופה, ועזר ברכש.
הוא חזר ארצה עם פרוץ מלחמת השחרור, וגויס כמפקד כיתת חבלה. כחבלן צורף גם ל”מיוחדת” (יחידה קטנה ומסווגת) שעסקה בפעולות נקודתיות, ובין שאר תפקידיה איתרה ו”צדה” קציני SS שהסתננו לארץ, ועזרו לכוחות הערבים.
בתום מלחמת השחרור, התחתן עם אהבת נעוריו – רינה. הם בחרו בדרך חיים חקלאית, ונדדו בין ישובים שונים, עד שהגיעו והתיישבו בכברי עם שני ילדיהם – רפי ויעל.
לאחר מס’ שנים בהן עבד בין היתר בכרם ובמטעי הפרי, וכן כמורה ומחנך באולפן, התגרש אבא מרינה, שעברה עם הילדים לקיבוץ דליה, בעוד הוא נשאר בכברי.
אבא החל לעבוד בתל אביב במסגרת הקיבוץ, שם פגש את אמא – דבורה’לה, חברת קיבוץ רביבים. הם התחתנו וקבעו את ביתם בכברי. מנישואין אלה נולדו שני ילדיו הנוספים – ציפי ואביתר.
אבא הצטרף לצוות המסגריה, והיה למסגר מומחה, ובין שאר תפקידיו בצוות היה אחראי על המים בקיבוץ.
אבא ניחן בתבונת כפיים רבה, ותמיד בנה ותיקן בבית ובגינה, אותה אהב מאוד וטיפח אותה לתפארת.
אבא היה איש ספר, שאהב מאוד את השירה והפרוזה, ותמיד עודד גם אותנו, ילדיו, לקרוא וליהנות מעולם זה.
בערוב ימיו טיפל אבא באמא (דבורה) שחלתה, והקשר ביניהם היה הדוק ומלא אהבה.
אבא נפטר בתאריך 24.05.2009.