דברים שכתבה רונית פומרנץ, חברה של רותי ושותפה לעריכה ולהוצאה של שיריה וכתביה.
רותי חברתי היקרה,
מה זה פתאום, באמצע החיים, מודיעים לי שהלכת לעולם אחר, מוקדם כל כך, ולפני שסיימת לכתוב את כל שירייך? כשאני, אני בכלל תכננתי לבוא אליך, ותמיד הדחיות הללו, והעומס הבלתי אנושי של ימינו, תכננתי לבוא אליך, וכרגיל, לקבל ממך עוד כמה שירים ולהקליד אותם לקראת הספר החדש שנוציא, ואפילו יותר מזה תכננו, לכתוב ביחד את סיפור חייך, בשיר, בפרוזה, עדיין לא ברור כיצד. תרשי לי לבקש משלי לעשות את זה ביחד איתה?
סליחה חברה יקרה, משוררת אהובה, שלא אוכל ללוות אותך, סליחה. את איתי כל הזמן ויותר ממה שאת יודעת, ושם, שם כבר לא כואב.
בחרתי משלל שירייך שיר בוקר נפלא, שחשתי שמלמד עליך ואת אשר כל כך אהבת, את האור ואת הבוקר ואת הצבע ואת הטבע, את המקום של חייך.
בוקר נפלא
צינת הבוקר חודרת בי
עמוק, לכל נימי גופי ונפשי.
הרוח הקלילה מלטפת חרש,
יפי הבוקר זורם ועוטף את כולי.
אט אט השמים מאדימים מעל ההרים,
זריחה בוקעת כמו אפרוח מביצה
והאדום מתפשט וגומע מרחקים,
הנה הוא מווריד וגם סגלגל מופיע.
אני אוהבת את הבקרים
אולם הרי בלתי נתן שכל היום יהא בוקר
באין אחרת ובאין מפריע.
יבוא יום לאחר הבוקר, צהריים ואחריים,
ערביים וערב ולילה ארוך.
והנה שוב הוא מופיע, הבוקר
עם כל היופי שבו.
בוקר נפלא
שאי שלום יקרה, ונוחי, פשוט קחי את כל הזמן שבעולם ההוא, לנוח, לשוֹרר, ולא לסבול כאב.
חברתך ו”העורכת” שלך,
רונית