סבתא יקרה,
היינו רוצים לחלוק קצת ממך עם כל מי שבא לכבד אותך כבוד אחרון, ולספר להם אנקדוטות עליך:
בתור משפחה שהדרך אל הלב שלה עוברת בקיבתה- סבתא רותי זכורה לנו בתור : אורז עם תירס, אורז פרסי, עוגיות עבאדי, קערה עם קליק, עוגת מצות, ברוקולי עם פירורי לחם בקערה הכחולה ועיקר הרינג משובח כל יום אחרי בית הספר.
בתור ילדים נהגנו לרוץ ישר אחרי בית הספר ישר אל עץ האגוזים שלך ואל ג’ינג’ולי החתול המתוק. (לימים ג’ינג’ולי נשאר בביתך הישן וקיבלנו את חומצ’יק – ירושה ממך, משובחת אך מעצבנת ביותר) תמיד חיכית לנו בזרועות פתוחות ועם סיגריה ביד .
אנו זוכרים שלקחת אותנו לחוג הציור בוותיקון – שם גמרנו את כל מלאי הנצנצים שהיה בארון. לימדת אותנו לסרוג, לרקום, לשחק סודוקו (את חלקנו לפחות) ולנהוג עם הכפתור של המצב המהיר בקלנועית.
כל מי שהכיר את סבתא ידע שהיא נואמת מלידה. כל פוליטיקאי מתחיל היה צריך לעבור אצלה סדנא בנאומים ארוכים, מלאי להט ודעתנות ורוב הפעמים גם בלתי נגמרים. זכינו לשמוע את קולך ודעתך וללמוד ממך רבות על ערך המילה הכתובה. כתבת שירים קצרים רבים שנשארו עמנו עד היום.
ויש עוד המון סיפורים וזיכרונות שהיריעה קצרה מלהכיל : לעבוד על אלה באחד באפריל, לקבל תמיד ספר ביום ההולדת כי כסף זה לא ערכי, טיפול 20000, תורות מי ישן עם סבתא במיטה כשהיא נוחרת, הנדנדה מאחורי הבית הישן שלך, התמונות שצילמת, הציורים שציירת וכל מי שהיית ותהיי לעד בשבילנו.
ועכשיו ברצינות – סבתא אהובה שלנו, כשישבנו לכתוב לך ועליך הזיכרונות היו שמחים ומצחיקים כמו האישה שהיית. את זכורה בכל אבן דרך בחיינו – מלווה, נואמת, אוהבת ושומרת מכל משמר. התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה עבורך ועבורנו, ואנו מרגישים הקלה שכל זה נגמר ואת חופשיה. לעד נזכור אותך בתור מה שהיית ומה שהיווית עבורנו כל חיינו.
תודה על הכל – חיים שלמים של אושר.
נוחי על משכבך בשלום.
הנכדים