אבא יקר,
כבן שנפרד מאביו שסיים את חייו בסיבה טובה, ולמרות שהפרדה קשה, ואולי בלתי נתפסת בהתחלה, אני מנסה לסכם דווקא את כל מה שנתת לי בחייך הארוכים.
מה למדתי ממך ומה קבלתי עמוק לתוך מה שאני היום.
קודם כל, את האופטימיות וחדוות החיים (כמו שמך) שהקרנת לכל הסובבים אותך, ובעצם תרמו
לכך שהיו לך אין ספור חברים ואנשים שאהבוך והעשירו את חייך.
היית הציר שדרכו אפשר היה לראות את המאחד בקהילה השיתופית בה חיית רוב חייך.
אנשים מכל “הקשת” שיתפו אותך במחשבותיהם, מכל דבר אישי ועד המצב הכללי.
תמיד היית מתעניין מול מובילי הקבוץ מה המצב? ומה קורה? שומע כל דעה ואז נותן הרגשה
של אופטימיות אין סופית. עד הרגע האחרון השתדלת להתעניין במצב הקבוץ המדינה וכל דבר
אחר על סדר היום. תמיד הרגשתי שאתה נותן תחושה לאנשים שדברים יסתדרו וצריך לראות רק
את הטוב בכול מצב…
ועל כל זה הרי זה פלא, קיבלת אהבה אין סופית עוד בחייך. לכול הכבוד שאתה ראוי קבלת מכולם עוד בחייך, ואנשים באו עד הרגע האחרון לראות אותך ולדבר איתך.
לגבי המשפחה היית דגל שמאחד את כולם, שתמיד דואג לאהוב ולזכור את כולם.
אשתך היקרה והאוהבת, אמא שלנו, דאגה לאורך תחנות החיים (כל עשור) לערוך לך כאלה ימי הולדת ש בהם נחשפה האהבה והערכה אליך מהמשפחה והחברים.
כאדם שהאמין בפשטות, אהבה והרבה אופטימיות זכית לחיים נהדרים, ואני כבנך זכיתי לראות
עד כמה הדרך הזו יפה לחיים שלמים.
אבי