23.7.18
הספד לדוד חיים
לפני שאני מתחילה להגיד את הדברים הכי טובים על דוד חיים , אני רוצה לומר למי שלא יודע לדוד חיים יש עוד 3 אחיות אשר נבצר מהן להגיע בשל מצב בריאותם. בשמם אני מוסרת את השתתפותם בצער המשפחה ומביעות כאב עמוק על מות אחיהן.
כן, דוד חיים כך קראנו לך עד יומך האחרון. היית ראוי לכך ויותר מזה.
מערכת הייחסים שהייתה לך עם אחותך שרה מאשקלון ואיתנו כאחיינים הייתה מלאת הערכה וכבוד.
כל יום שישי באותה שעה התקשרת לאחל לאמא שבת שלום. ( הייתה אומר שאתה מריח את הבמייה) וממלא אותה בכוחות מחודשים ובציפייה ליום שישי הבא.
אחת לחודש הגעת ברכבת לאשקלון נוסע לבקר את אמא שלך בבית אבות מביא לה טופינים שאהבה מרגיע, מלטף ומנשק.
כאשר אמא שלך נפטרה לצערנו, גם הביקורים התמעטו, כי לא נשארת צעיר בגיל, אך בנשמה כן.
המשכת לבקר כפי יכולתך, ולעיתים עם שרה ורינה, עושים סבב ביקורים משפחתיים, חברים, כאשר המוקד הוא אצל אמא שלי אחותך שרה.
אבא שלי היה ממתין לך בקוצר רוח שרק תגיע כי זו הזדמנות לספר בדיחות לפעמים בעברית לפעמים בטורקית בכדי שלא נבין (כמובן גסות) ואתם הייתם מתגלגלים מצחוק ונהנים מעצמכם.
אנחנו כילדים היינו חסרי סבלנות לראות מה הבאת הפעם בשקיות החומות הקטנות עם שם של כל אחד על השקית.
לא פספסת שום ביקור ללא שקיות חומות עם שוקולדים.
גם כשגדלנו המשכת והבאת לילדינו.
כמה ימים לפני ביקורך אמא הייתה נערכת עם ארוחה מושקעת עבורך במיוחד.
ולימים כאשר כולנו הקמנו משפחות ונתבשרנו שדוד חיים מגיע, דאגנו להתאסף אצל אמא בבית הקטן ומצטופפים רק שנרוויח עוד זמן אתך.
כאשר אבא שלי נפטר, לקחת זאת קשה מאוד, הוא היה לך לחבר עד יומו האחרון.
כמו ברוב המשפחות יש חילוקי דעות בין אחים, גם בין האחיות של חיים היו חילוקי דעות שרק דוד חיים ידע לפשר בניהם, היינו אומרים קיסינג’ר בדרך עוד רגע.
לך ולי הייתה שפה משותפת כשני קיבוצניקים, תמיד שאלת מה המצב בכלכלי, בטחוני ,חברתי בקיבוץ ארז, תמיד הטריד אותך איך אנחנו מסתדרים עם הקסאמים. עד לא מזמן התקשרת אלי ואמרת שאתה מוטרד מהשריפות בעוטף עזה.
הרגעתי אותך שאנחנו מתגברים וסומכים על האנשים המקצועיים (לא על הממשלה). גחחת ואמרת לי כמה את צודקת, ונתת לי מס’ דוגמאות לימים קשים שעברה כברי. תמיד דאגת לאחרים בראש ובראשונה.
כל פעם שדיברנו שאלתי אותך איזה סרט אתה מקרין השבוע שאולי עוד לא צפיתי , כי גם בארז יש סרט כל שבוע בחדר אוכל עם מקומות קבועים. אהבת מאוד להקרין סרטים .
היית חרוץ ועבדת עד כמה שכוחותייך אפשרו לך, זכית לחלק מנכדיך סביבך אשר גרמו לך הנאה וגאווה.
כאשר חלית, מצבך לא אפשר לך להגיע, הגענו אנחנו אליך , העברנו חוויות ואפילו הבאנו לך מאכלים שאהבת מאוד.
כשמצבך התדרדר הרקנו ראש וידענו שאין דרך חזרה.
חברים יקרים ומשפחות , כולכם יודעים ודאי שזה מעט ממה שעוד יש לספר על הדוד חיים , במהלך הזמן נדע לזכור ולהיזכר מבטיחים לך.
בצער רב ובכאב – אנחנו נפרדים וכבר מתגעגעים.
תנוח על משכבך דוד אהוב.
כתבה והקריאה: כהן מלי קיבוץ ארז – בת אחות של דוד חיים.