רן יקר, האיש שהיה איתי כמעט 15 שנה…
חם, קיץ ומול ביתי מכים הגלים שכה אהבת ולא ויתרת עליהם בשבתות המשותפות לנו. ככל שהתרבו הסופים בגדת הכנרת, הכניסה נעשתה קשה יותר עבורי.
רן…אתה, המשכת לא לוותר ולחפש כל הזמן כניסות נוחות בהן נשחה יחד.
בזוגיות שלי אתך בלטו תכונות, שמניחה, לא הכירו אצלך.
נחישות בלתי מתפשרת בלהיטיב ועדינות מרגשת בה לימדת אותי לא לוותר על אתגרים פיזיים שתחילה נראו לי לא שייכים ליכולותיי. הרגשתי מוגנת, אהובה עטופה בתמיכה.
ובתוכי המון זיכרונות, צורך לספר ולשתף לילדיך עליך. מרגישה שבי המון מה לספר…
למרות שנפגשנו על פי רוב בסופי שבוע, סדר עדיפויותיך היה ברור: ‘מאי וגל באים לכברי אז אנחנו נשארים’. אני רוצה לבשל להם!
רן אהב אתכם אהבת נפש. בינו לבין בישול לא היה דבר פרט לכמיהה לשמח אתכם.
ככל שמחלתו התקדמה ורן נחלש דווקא ליבו התרחב אליכם.
כל ביקור, כל טלפון שלכם, מבחינתו, היה בגדר מתנה ותרופה מבריאה.
טון הדיבור שלו היה מתרכך כשראה אתכם. רן הפך רגשן. מרבה לדבר על כל אחד מכם בגאווה בלתי משתמעת לשתי פנים. עיניו ברקו, ולא פעם העלה בהן דמעה.
ההתייעצות הראשונה שלו בבלינסון כשאתם מלווים אותו, מבחינתו, הייתה חוויה.
מאוחר יותר כששכב בבלינסון בין החולים הבלתי עצמאיים, הרגיש כמלך! נהג להגיד לי שהתרופה היותר טובה שלו היתה תכיפות הביקורים , הפינוקים, תשומת הלב לפרטים.
כשסיפר לי שנועה האכילה אותו, לא חש בחולשתו ובמוגבלותו אלא, באושר אדיר:
‘נועה האכילה אותי, היית מאמינה?’
הפחד ההכי גדול שלך היה להגיע “לבית שממול”, הבית הסיעודי, כך קראת לו.
בלילה האחרון שהיינו יחד, האחות התורנית חשבה שחייבים לפנות אותך לפחות “לבית שממול”. התחלת להשתנק. התחננת על חייך שלא ארשה שיעבירו אותך, שאינך לבד…
זה היה לילה קשה, לא עצמתי עין לדקה, פחדתי מאוד…. החלו הלימודים, ולפני שנסעתי רשמתי על שפורפרת הטלפון (בגדול) את מספרו של האח התורן. נילי באה להיות אתך אבל נפל הפור ומאשפוז זה אתה לא חזרת.
כל כך אהבנו את הבית הקטן שבנינו. חשבנו על כל פרט. גם בחולשתך אהבנו מאוד.
זאת הייתה אינטימיות גדולה של אחד בשביל השנייה עד לדקה האחרונה.
רן שמח בתמיכת הילדים (ובני זוגם), בנילי, בשי, ביוני ובהתגייסות בנות הכיתה.
ממש קומדיה דל ארטה, בה רן חווה בגסיסתו אהבה ענקית מכל מי שסבב אותו בליבי, האמונה שרן נפרד מהחיים מאושר מכל האהבה בה זכה, “מנחמת”. רן יקר. איש לא אהב-הכיר-ידע ותמך בי כמוך! כעת אתה אינך, הכל הופך שטוח בלי הערותיך, ניתוחיך- בלעדיך. הכל שקט מדי…
וזאת הפעם הראשונה שכותבת בלי העריכה והדיוק הלשוני שכה הקפדת עליו.
ובלילות אני עדיין קוראת לך ואתה אינך
שלך, נורית…