משפחה יקרה,
ילדיה של הני, אחיה הדוד ג’ף,
נכדים ונינים, חברות וחברים יקרים ואהובים.
שרשרת ארוכה, ארוכה של בני אדם, חיי קיבוץ,
הבית שלנו, הגינה, העצים המצלים, “גן עופר” –
פינות נפלאות שבהן נמצאים כל הזכרונות והחיים,
של אמא ושל משפחתנו.
הרגע הזה הוא רגע של שינוי משמעותי ברקמה האנושית המשפחתית שלנו.
אנחנו נפרדים מאמא, והפרידה קשה מאד, כי אמא הייתה אם מיוחדת שכולנו הערצנו, נקודת המפגש המחברת שלנו.
אמא הייתה לנו מקור להשראה באישיותה היפה והחכמה.
אמא הייתה מעורבת בחיי כולנו מקטן ועד גדול.
הייתה מעורבת בחיי החברה והתרבות של כברי, פתוחה לשינויים
ושמחה להכיר את החברים החדשים שהצטרפו.
היה לה קשר מיוחד עם הרבה חברים בכברי שהיו יקרים לליבה,
בעיקר עם הדודה רחל שלנו הגיבורה.
אנחנו היינו מאד גאים בקשרים שלה עם כולם,
בטבעיות שבה התיחסה לכל אדם באשר הוא אדם.
אמא גילתה בשנים האחרונות את היכולת שלה בציור.
גם מכישרון הכתיבה שלה נהנינו כולנו.
זכינו לאינסוף ברכות לימי הולדת, לשנה חדשה ולחגים,
פתקים קטנים, ציורים וחבילות מלאות תשומת לב
לכל אחד מהשבט ההולך וגדל על פי דרכו ואישיותו.
למרות מגבלת הרגל שלה, אנחנו, ילדיי ונכדיי
זכינו לביקוריה בשובל הרחוקה, כשהיא נוסעת עם מזוודה על גלגלים ומקל, כדי לבקר אותנו.
האמונה המוחלטת שלה בטוב שבבני האדם לא הכזיבה.
הייתה סורקת בעיניה את היושבים סביבה, וכשזיהתה פנים טובות
ביקשה עזרה בירידה מהרכבת.
פעם, בדרך חזרה הבייתה, עשתה את אותו הדבר.
חייל נחמד חייך אליה ואמר: אותו הדבר כמו בפעם הקודמת, סבתא?
היום אנחנו נפרדים מאמא.
עברנו שלושה ימים בבית החולים ביחד,
אמא עברה את המסע האחרון שלה עם המשפחה,
וגם כאן, כמו מלכה.
מתעניינית, מחייכת, מחבקת את כולנו ונפרדת מאיתנו
עד שנגמרו הכוחות.
כתבה: חגית