גדעון מירברג
1951 – 1973
גדעון, בן פנינה ושלמה, נולד ביום כ”א באדר א’ תשי”א (27.2.1951), בקיבוץ כברי שם עבר את כל שלבי הגידול בקיבוץ – למן הפעוטון ועד לגמר בית-הספר התיכון. סיפרו עליו בני קבוצת “חרוב” שאתם התחנך: “גדעון לא נהג להתבלט. הוא דיבר מעט מאוד והיה סגור בשיחה. מה שאפיין אותו, היה אי-רצונו להיאבק עם החיים. הוא רצה לקבל את החיים כמו שהם. הוא נהנה מכל רגע ולא ראה צורך להילחם בדברים. היו לו המון תחביבים – גרפיקה, צילום, שחייה ושח-מט – וכולם היו שלו. לא גלויים לאחרים. הוא צייר באטיקים, תרנגולים, כלבים – תמיד לעצמו. ללא הפגנתיות של “תראו כמה אני כישרוני”, אלא מתוך הנאה עצמית של יצירה. אולי נכון לומר שהייתה לו הנאה מעצם ההנאה.
כשהוא לקח על עצמו את האחריות לברכה – הוא נהנה מהמים, מהשמש. בבננות נהנה מהעבודה, ותמיד לעצמו ועם עצמו”. לגדעון היו קשיי התבטאות בכיתה. כשכל התלמידים היו צועקים ומתפרצים, היה הוא יושב בצד ולא מתערב. פעמים רבות מצא דרך להתבטא בכתב. גם כתביו וגם ציוריו נגנזו כולם במגרתו הפרטית. רק לאחר מותו “נתגלו” ברבים. סיפר עליו מחנכו רפאל: “גדעון בלט באי-מעורבותו, בייחודו, בשמירה על עצמיותו. אפשר שהיה בזה משהו על גבול ההתבודדות בתוך הכלל הסואן סביבו. בכל אופן, ניכר היה בסירובו להיסחף באווירת ה”עדריות”. בשנה האחרונה ללימודיו בבית-הספר, שמתי לב שהוא מעורב יותר, שהוא מרבה לרקוד, שכאילו הוא מרשה לעצמו ליהנות יותר באורח חופשי מן הצדדים הקלים, הבידוריים. הוא נעשה פתוח יותר, גלוי יותר. אך גילויים חדשים אלו, לא גרמו לו שיזנח את עיסוקיו הישנים להיפך – ציוריו, עבודות הגרפיקה שלו וכתביו – קיבלו מימדים חדשים, רב-גוניים יותר”.
גדעון גויס לצה”ל בראשית אוקטובר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות שריון, בקורס מקצועות טנק ובקורס תותחני טנקים.
בראשית אוקטובר 1972 סיים את שירות החובה, חזר למשק ונכנס לעבודה בענף הפלחה. במלחמת יום-הכיפורים שירת כתותחן טנק ברמת הגולן, והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. חבריו ליחידה סיפרו על לחימתה ועל אנשיה: “היחידה כולה הייתה מורכבת מאנשים חדשים שלא הכירו זה את זה – ובכל זאת גילו האנשים כוח לחימה למופת ותיאום מלא ביניהם, כאילו היו מורגלים בלחימה יחדיו. כאשר חילצו פצועים משדה הקרב, גילו הקרבה יוצאת מן הכלל, כאילו היו אלה חבריהם מזה שנים”. כשנשאל נתי, מפקד היחידה, מהו הסוד שהפך את האנשים הזרים לכוח לוחם מעולה תוך יממה אחת בלבד, השיב: “הסוד, כמדומני, הוא בצו הקריאה הפנימי, שהביא אותם הנה כדי להילחם”. בקרב שהתחולל ליד תל-קסין ביום ט”ז בתשרי תשל”ד (12.10.1973) נפגע הטנק שלו וגדעון נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כברי. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “גדעון מילא את המשימות שהוטלו עליו באומץ, בכישרון ובהקרבה. הוא הוכיח עצמו כלוחם וכאדם, היה מסור וחבר למופת. גדעון היה אהוב על הכל”.
לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת ובה מדברי חברים על דמותו, מכתבים שכתב, תצלומים של ציוריו ושל עבודות הגרפיקה שלו.
מתוך “ונזכור את כולם” אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל