עידו מוזס נפרד

סבתוש יקרה,

את ילדותך המוקדמת תיארת תמיד בתור אביב פורח ומאושר. אהבת להזכיר כמה אהובה הרגשת, ומיותר לציין כמה געגוע נותר בך תמיד אל אותם ימים מוקדמים וורודים. אבל האביב הזה התחלף בחורף ארוך וקר, ורוחות המלחמה והשנאה שנשבו באירופה מוטתו את העולם האידילי שבו חיית. אני אומר את הדברים האלה כאן, על קברך סבתא, כי אני מניח שאז, באותן שנות בדידות ואובדן, לא יכולת להעלות על דעתך שיבוא יום ותהיי כל כך מבורכת.

שבוע שעבר עוד הגעתי לראות אותך. ישבתי לידך שעות ארוכות, ואחזתי בידך. ניסיתי להרגיע אותך. אמרתי שאני כאן איתך, ושאני אוהב אותך, ושאת בבית שלך, בכברי שאהבת, מוקפת במשפחתך. “לישון, לישון,” חזרת וביקשת, ולא ידעתי איך להרגיע אותך. נזכרתי שלפני כמה שנים, סיפרת לי בנימה השובבה שאפיינה אותך, איך הרופא כועס עליך כי את מערבבת את כדורי השינה שלך. אמרת לי שהוא איים עליך שאם תמשיכי כך, יום אחד תלכי לישון ולא תתעוררי. אמרת לי: “אני כבר כמעט בת 90, חייתי חיים ארוכים וטובים. לישון אני חייבת, ואם אני לא אתעורר, נו, אז לא אתעורר.”

אחרי כמה שעות בהן הייתי לצידך, הגיעו נוגה וענת. הבטנו יחד בתמונות, חלקנו זכרונות ממך ומסבא, וענת ניגשה אליך, רכנה מעליך ואמרה לך: “את אישה אמיצה סבתא, את שומעת? את אישה אמיצה ואני גאה להיות נכדה שלך.” אז אני רוצה להגיד לך סבתא, שגם אני גאה להיות נכד שלך. כולנו. אני לא יכול לתאר לעצמי את תעצומות הנפש שנדרשו ממך בכדי לקום מתוך האובדן האדיר שחווית בנעוריך, ולהתחיל כמעט מאפס. והנה, תראי כמה אנחנו היום, הולכים ומתרבים משנה לשנה.

אהבת כל אחד ואחת מאיתנו בלב שלם. היינו כל אחד ואחת עולם ומלואו עבורך. היית אשה קטנה עם לב רחב כל כך. היית אוהבת אדם, ונותנת אמון, ולא ידעת גבולות. השבוע הבטתי על הדשא שמחוץ לביתך, איפה שהיינו משתוללים בר, מיכאל ואני, בעשבים שצמחו איפה שפעם הכל היה מטופח ויפה. וככה אני מרגיש עכשיו סבתא, אני מרגיש שאת מתכסה בעשבים ונעלמת, וכל מה שישאר לי אלו הזכרונות. אז אני נאחז בהם, באלו הלא נעימים, כמו הפעמים שסירבתי לקרוא את הנסיך הקטן, אף שאת היית מוקסמת ממנו לחלוטין – אולי כי היית בעצמך מן נסיכה קטנה שכזו שנפלה מכוכב אחר – ובאלו הנעימים, כמו להתחרות איתך מי יגיע ראשון לבריכה, את בקלנועית או אנחנו ברגל.

כולנו נעזוב כאן היום עצובים כי את כבר לא איתנו, אבל אני רוצה לקחת איתי גם דברים אחרים. אני רוצה להיות שמח בשבילך שהקמת פה בית, שזכית ללוות את כל הנכדים שלך לבגרותם, שראית את הנין שלך חוגג בר מצווה, שחיית חיים שראוי לחיות אותם. שזכית להיות חלק בכל כך הרבה שמחות, שיכולנו להביא לך כל כך הרבה רגעי גאווה ונחת. שלכולנו יש שריטות קטנות שהשארת בנו, והן חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.

שלום סבתא, תנוחי על משכבך בשלום, האהבה שלך תמשיך לפעום בליבי לעד.

עידו

סגור לתגובות.